היי,
מה נגיד ומה נאמר, הילד בן 18.
כשהבנתי שהיום שבו אני הופך לאדם בוגר יוצא על יום כיפור, לא יודע, הייתי מאושר, באמת מאושר. זה כאילו סימן. אחד מהימים הכי חשובים שלך, יוצא על היום הכי חשוב בלוח השנה העברי. כמה שחשבתי על זה יותר, הייתי יותר שמח. זה סימן, זה נותן לי לעשות חשבון נפש לא רק על השנה האחרונה, אלא על כל "הילדות" שלי, על כל ה-18 שנים הראשונות שלי.
כשחשבתי מה אני הולך לכתוב, לא באמת ידעתי מה הולך לצאת. אני עדיין לא יודע. חשבתי ועלו לי כל מיני פלשבקים כמו היומולדת 4 בגן, שזה אחד הזכרונות הראשונים שלי, או נזכרתי בקים, החברת ילדות הכי טובה שלי שעכשיו נעלמה ולא דיברתי איתה כבר בערך.. 10 שנים. או הפעם הראשונה ששחיתי לבד, שבאמת שחיתי בלי מצופים. או שיעור הקרטה הראשון שלי, שלמדנו הגנה עם שתי הידיים, שהיו בX. או על כיתה א', שהכרתי אנשים חדשים, שיחקתי דמקה והיו לי מחנות. או על השלישייה של מור ועומר בכפר, שהיינו מוצאים פרחים עם צוף ומלקקים את זה, ואת כל הסיפור עם הפינת חי. הפעם הראשונה שהלכתי למרחבים, שיולה ואני איחרנו לשיעור הראשון כי מדלן שחררה אותנו מאוחר, ויצא שאני הייתי בקבוצה הנכונה והיא לא. ההצגת קבלת ספר תורה שלנו בכיתה ב', שהייתי אדם, ולבשתי בגד גוף שאין לי מושג איך הסכמתי ללבוש אותו. וכל הטיולים שלי ושל אמא בתל אביב, שספרנו חיפושיות ומכוניות צהובות, וקנינו לי סרטי וידאו, והלכנו לים. נהלכנו לים.
כנראה שזה יוצא פוסט של זכרונות.
כיתה ה', שיעור מתמטיקה עם תמי, התחלנו ללמוד שברים. כיתה ד', כשהייתי כל הזמן עם נטל שטס לדנמרק וקראתי פול ספרים, ועשיתי את העבודה הענקית על הכלבים. כיתה ו', שלמדתי עם רוני, ולמדתי במרחבים, והייתי הילד הכי חכם שהייתי אי פעם. כיתה ז', מכיר חברים חדשים, מתחיל לשחק DND, חברה ראשונה, NEVER וזברקו, פרידה, המוות של מאטיס, שעדיין אני חושב שהיה הרגע הכי קשה בחיים שלי, תקופת ההתעללויות, שלמה הומו כוס אל אומו, אוסטריה ואילו והאופניים, קאמפ נואו, טיול שנתי המפורסם, ואז בריחה, כדורסל כדורסל כדורסל. מאיה. תיכון. MUN, הדס, ליאת, תמי, סיפור מהאגדות. יא', מזדקנים, מדריכים, קוף, אלתרמן, העלמה יוליה שבנתה אותי מחדש, שנה של עומס, שנה של עשייה, יצירה, חיבור, מאמץ. גן חיות, שכחתי את הגן חיות, הבת יענה, העבודה, הבריכה, ועכשיו הזמן שלנו, ופולין.
לא יוןדע מה אפשר להגיד על גיל 18, ומה אפשר לעשות בחשבון נפש חוץ מלהריץ את החיים שלך מולך. האם אני מרוצה ממה שעברתי? האם אני אוהב את מה שעשיתי? אני חושב שמשהו בי מקולקל, אבל בר תיקון. אני חושב שגם אם אני מרגיש פספוס, יש יותר מחצי כוס שמלאה.
אני מצטער על המעשים הטובים שלא עשיתי, אני מצטער על זה שאין לי אומץ אמיתי לפעול. אני מצטער שאני פסיבי, אבל אני שמח שאני מרגיע. אני שמח על הטוב שבי אם הוא באמת קיים, אבל אני מצטער שנתתי לעצמי קצת לשכוח, אבל אני מקווה שאני לא אתן לעצמי שזה יקרה שוב. אני מצטער שלא אהבתי מספיק. אני מצטער על כל הרע שעוללתי. אני מצטער שפגעתי, זלזלתי או התעלמתי.
בתקווה שחיי הבוגרים יהיו מלאים בעשייה, עזרה, כבוד, ועשיית הכי טוב שאפשר בלי לפגוע באף אחד. נאמנות.
למרות הכל, צריך לאהוב את העולם הזה, כי הוא באמת מלא מהכל.
קים כץ.
מתגעגע לילדות, מחכה לבגרות.
מאמין בטוב.
תודה, אוהב.
גל
בבלוג זה
בכל הבלוגים
