לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

spiritual strength


מסע שני – הגדרת גבולות ותדמית חיצונית

כינוי: 

בת: 70

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


7/2007

מגדל בבל


אני חיה על הקצה. בידיעה ברורה שכל רגע עשוי לקרות משהו ואני לא נותנת לידיעה הזו להשפיע עלי ברמה של החיים היומיומיים, אך זה קיים אצלי במודעות בצורה הגלובלית, מתוך ניסיון שהיה לי בעבר שזה יכול לקרות וזה הפתיע אותי ואני לא רוצה שזה יפתיע אותי שוב. אני רוצה להרגיש שאני עושה, כל רגע נתון, את כל מה שאני יכולה בכוחות שלי כדי שלאחר מכן לא ארגיש שפספסתי משהו שלא חשבתי עליו קודם לכן.

 

היום קרה משהו שהזכיר לי את זה, הבנים שלי, תאומים, שהיו בבטן שלי ביחד ויצאו בהפרש של 5 דקות, רבו. הם רבו אותן המריבות המאוד מהותיות האלה שאחד מהם רצה למחוק את השני מהקיום מרוב שהוא כעס עליו.

 

אני לא יכולה להתייחס למריבות שכאלה כדבר של מה בכך, ובמקרה יצא שאבא שלהם היה שותף לעניין, והוא לקח את זה כמשהו "שטותי" ולא רלבנטי. אני לא יכולה להעביר את זה ככזה, אני מאוד רצינית כשזה קורה. אני מנסה לנצל אירועים כאלה כדי לעלות נושא מאוד מהותי לי ולא להעביר אותו כאילו "לא קרה כלום".

 

זה הוביל אותי לחשוב על "מגדל בבל". הרי מהמושג הזה בעצם אני למדה שבעצם, כל אחד מאיתנו יש לו שפה אחרת, וכל אחד חושב שהוא צודק, ולא חי בתחושה שצריך לשתף.

 

זה בעצם מה שאני מרגישה. אמנם כל אחד הוא שונה והמחשבה על אינידיבידואל, כבר מזמן הפכה למשהו מקובל, עדיין, קשה לי להתייחס לכך בצורה כזו, כי בעצם, מהרחם שלי יצאו שלושה ילדים ואף שאני יודעת שכל אחד שונה (בוודאות גמורה), הם בכל זאת קיבלו משהו מהגנים שלי ושל אבא שלהם והם יצטרכו להיות ערים לכך, קצת. לא יודעת, מטריפה אותי המחשבה כשהם לא מודעים לסביבה שלהם, כשהם חיים בתחושה שאני בן יחיד, זה פשוט מרגיז אותי ברמות שקשה לי לתאר. עם כל הפאר שיש כתוצאה מכך שהחברה ה"אינדיבידואלית" שלנו הצליחו ליצור אינספור מגדלים (אמיתיים) וכל מיני אחרים, מאוד מטרידה אותי המחשבה שכל אחד ואחת חושבים שהם לבד ביקום הזה, זה פשוט מרגיז אותי וזה מתחיל בילדים הקטנים שלי, שהם פעם יהיו גדולים מספיק בשביל לבנות לעצמם את החיים שלהם, לבנות לעצמם משפחה ולגדל את הילדים שלהם וחשוב לי מאוד שידעו לכבד את זה.

 

נכון שאנחנו חיים במגדל בבל, אבל אנחנו, בכוח העצום שלנו, יכולים במידה שווה להרוס אותו ולא יישאר אף אחד שיספר את הסיפור וגם לא אחרים שישמעו לסיפור, כי זה כבר קורה שכל אחד חי בתחושה שהוא חייב להמציא את הגלגל.

 

אולי הבעיה היא בעצם שלי? אולי אני חושבת שאני צריכה להמציא את הגלגל?

 

אני חייבת להעמיק בשאלה הזו.

נכתב על ידי , 12/7/2007 19:35  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



1,210
הבלוג משוייך לקטגוריות: אינטרנט , 30 פלוס , יצירתיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לspiritual strength אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על spiritual strength ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)