האי הבודד שלי

שבע שנים עברו מאז שעברתי את הניתוח בגב.

ב-28.3.01 בשעה 7:00 העירו אותי ממה שנקרא שינה .

הובילו אותי מהחדר הפרטי שבו השתכנתי יום קודם .

הובילו אותי באמבולנס לבניין הניתוחים המסובכים ,

הזריקו לי זריקת טשטוש בהתחלה.

7:30 הורים ומשפחה באים להגיד שלום , מנשקים אפילו רגליים .

כי היה סיכוי שזו הפעם האחרונה בה הם היו מנשקים שמה ואני הייתי מרגישה .

הרופא המרדים נכנס ואני במוחי מתכננת בריחה .

נכנסים הכירורג והאחיות , אחת האחיות היא מכרה שלי! איזו אנחה .

מנסים להחדיר לי מחטים לוורידים בכפות הידיים . לא הולך . המרדים פוצע כמעט מפוצץ לי וריד .

מגיע מרדים שני . תוך שנייה והאינפוזיה בפנים .

נכנסת לחדר ניתוחים , מסתכלת לתקרה , רואה עננים ושטה לי בחלומות למשך 8 שעות ,

שחמש מהן הייתי תחת הסכין .

פתחו , חתכו , טחנו , קידחו , והגיעו למטרה .