האי הבודד שלי

המחשבות רוצות לפרוש...

שיכבו כבר את האור ..

בבת אחת המציאות ..

מחר זה יעבור ..

מחר זה יעבור ..

וול מחר זה יעבור .

סימולציה שנייה.

למרות שאני קצת < הרבה > בדילמה.

אני ממש אבל ממש לא רוצה שיבוא מחר.

למרות זאת , אני ממש רוצה שיבוא היום בערב.

ושלא יעבור.

אני לא אפרט פה בבלוג למה. כי אני לא יודעת מי קורא כאן או משהו . < אם בכלל קוראים כאן >.

אני רק אוכל להגיד שזה קשור לפוסט הקודם ובגדול .

וגאד, כמה שאני שמחה ומאושרת.

כולם אומרים לי שאני קורנת. אפילו גיסתי. ואבא. והחברות בכלל.

והעובדה שאני שלושה שבועות בת עשרים אפילו לא מציקה לי כשאני חושבת על זה .

אררר אני שונאת את האף שלי .  אבל כל שאר התמונה דווקא חמודה.

לפעמים הדברים הכי טובים  באמת באים בחבילות קטנות .

שגם באות בזמן שהכי לא ציפית לזה .

טוב לי .

בדרך אל ההיגיון ,

בורח אל המקום מוגן ,

הייתי משנה הכול ,

אם היה אפשר לדעת ,

זמן עובר , חלפה שנה .

בדרך אל ההיגיון ,

זה בכלל לא שיר רומנטי .

ללכת לכיוון נכון ,

עוד סיפור שלא נגמר,

זמן עבר , חלפה שנה.

שוב לא שקט ...

דו דו דו דו ...

שוב לא שקט ..

דו דו דו דו ...

דו דו דו דו

דו דו דו דו , אה ...

בדרך אל ההיגיון ,

אני מקשה ללא מוצא .

בדרך לסיום נכון ,

זה הטקסט שלא נגמר

שלא נגמר ...

שוב לא שקט ...

אוחח כמה שאני אוהבת את רוקפור ..

ובכלל את השיר הזה ..

בתקופה הזו..

יותר מכל מצב אחר בחיים שלי .. אני כל כך מתחברת לכל מילה ומילה פה ..

וזה פשוט גורם לי לחשוב ..

שאת השיר הזה אני הייתי צריכה לכתוב! =]