ביקורות, קצת איכות

כתבתי את הביקורת והיא נמחקה, למרבה הרוגז. אני מקווה שאצליח לשחזר כראוי.

והפעם לב.עומר מהבלוג המופע של דוקטור ואן-טוחעס.

רושם ראשוני: אבטיח?

ב.עומר מפרסם קומיקסים וסטריפים קצרים והומוריסטיים פרי עטו, את דעותיו השנויות במחלוקת באופן שנוי במחלוקת, וחוץ מזה... כלום.

קיוויתי שהיום הזה לא יגיע, אבל אין לי ברירה אלא לקטול. מדובר בבלוג חסר תוכן באופן מחריד ובבלוגר שוביניסט ובעל חוש הומור חולני. למען האמת - שני קטעים שעשעו אותי - דגל ישראל וקפטן אופיום - ביקורת שנונה (או הסוף שלה, לפחות) על התלונות של האזרחים על מי שבחרו בעצמם... אבל השאר? חולני, חסר פרופורציות וכל תרבות אנוש.

הפוסט בעל האורך ההגיוני היחיד שנתקלתי בו רווי קללות. מה שיש לך לומר על ביקורת שנמתחה עלייך הוא "כשהראש שלך מלא בגאזים מהסוג שאמור לצאת מהתחת אתה לא יכול לחשוב מי יודע מה". אני לא אומרת שהם מתחו את הביקורת באופן נכון - בלוגים כנגד בלוגים הם דבר מטופש ולא הוגן - אבל הוא צדק, אתה יודע. ההתבטאויות שלך בעניין נשים מתאימות לחשכת ימי הביניים. "בהמות לכו למטבח"? אתה יודע מצוין שהשטויות שמרחת בתור כיסוי תחת לא מתקבלות. אז מה אם בהמות קדושות בהודו? אנחנו לא בהמות. אז מה אם המטבח הוא לב הבית? אנחנו אינטליגנטיות לא פחות מכם (ובמקרה שלך, יותר) ואין לנו שום סיבה לבזבז את חיינו בבישול וליקוק הביצים שלכם. ואם זו דעתך, בכלל, למה הזמנת ביקורת מנערה? אני לא אמורה להיות במטבח במקום?

בקיצור, הבלוג שלך מזוויע, יגרום לי להפסיק להתלונן על הערים הוירטואליות למשך שבועיים לפחות, מיועד לגברים שוביניסטיים ומתוסכלים שמפיגים את בדידותם בצפייה בסרטי פורנו זולים באינטרנט, בקללות וב-Happy Three Friends.

אני לא מאמינה שאני זו שכותבת את המלים האלו, אבל זה מה שאני מרגישה, ובשום מקרה לא התחייבתי שלא לקטול.

יום טוב לכולם.

ניתן להזמין ביקורת. לפני כן יש לקרוא את הפוסט המקושר בצד.