ביקורות, קצת איכות

הפעם ל-מיולינצ'קע&ולנטינצ'קע מהבלוג * החיים המצ’עממים שלי *

רושם ראשוני: בלוג של וונאבי בת עשר. ובכלל, את אחת או שתיים? הסימן "&" פירושו And, ו' החיבור.

בעלת הבלוג היא ילדה בת עשר שכותבת שירים, וכמו רבים מהילדים בני העשר שהתגלגלו לישראבלוג בטרם עת, "בדיכאון".

למה יש לאסור על ילדים מתחת לגיל שתים עשרה להיכנס לישראבלוג? זאת הסיבה. גם אני הייתי בסרט הזה, מודה. מתקבלת תחושה שדיכאון זה "השוס" ו"הכי שווה בעולם". מגיע רצון להיות בדיכאון כדי שיהיה על מה לכתוב בבלוג, ואז הדיכאון באמת מגיע. ובכנות: את מדברת על חיתוך ורידים. האם היית מדברת על זה או כמעט עושה את זה אם לא היית קוראת על זה בישראבלוג?

אני לא אומרת שאת משחקת אותה עצובה. את כותבת שאת עצובה כי את באמת מרגישה שאת עצובה. אבל לפי כל שאר הביטויים שאת משתמשת בהם, אני מבינה שפשוט הושפעת מישראבלוג... זה קורה כמעט לכל מי שנכנס לאתר הזה לפני גיל 12, את לא לבד.

תראי,אהבה - אני מבטיחה לך שבגיל עשר את לא מרגישה עדיין את התשוקה האמיתית... כשהיא תבוא את תדעי. יהיו לך ימים עצובים הרבה יותר בעתיד, שמחי כל עוד את יכולה. אני מציעה לך, באמת, מכל הלב: צאי מישראבלוג וחזרי בעוד שנתיים. או לפחות אל תקראי בלוגים מדוכאים או וונאבי מדוכאים (ורוב הוונאבי כאלו רק בגלל שנכנסו למזבלת הרגשות הזאת לפני שהיו בגיל בו יכלו להפעיל שיקול דעת ולהבין שזה לא מרגש כמו שזה נשמע).

בכל מקרה, הפסיקי לשמוע מטאל בינתיים. זה רק יגרום לך להרגיש רע יותר, לפחות לזמן-מה.

להגיד את האמת, כנראה שבאמת יש לך פיצול אישיות (או - הוא שאמרתי - לא באמת הבנת את מה שאת כותבת ומכניסה לבלוג, וזה פשוט נראה לך "מגניב"). אם לא, למה הכנסת גם כפתור עליו כתוב "I love me" וגם את עצמך ברשימת ה"שונאת"? ולמה הכנסת את אחיותייך גם לרשימת ה"אוהבת" וגם ל"שונאת"? ובכלל, מגיע לאחותך להיות שם רק בגלל שהיא לא לוקחת אותך להופעה?

וטכני לבלוג: אל תכתבי ב-Gutman Yad-Brush, זה לא קריא. הורידי את רשימת החברים שלך, זה לא מעניין.

אני וודאי נשמעת לך כמו מבוגרת שמטיפה לך, אבל האמיני לי, יום יבוא ותדעי שצדקתי. ולקוראים המזדמנים: כן, אני יודעת, גם אני צעירה, כולה בת חמש עשרה. ובכל זאת אני רואה את זה, כמו שאתם הייתם רואים.

התחברי לעצמך, שמחי, יש לך עוד זמן... וגם לי... אין סיבה להיות עצובים, ובטח שלא בגיל עשר.

אגב: אל תוותרי על כתיבת השירים. זה נהדר. לא משנה התוצאה, לכתוב שירים זה תמיד טוב, עם כישרון או בלי, ויש לך כישרון שמחכה למימוש.

לסיכום: אני מפצירה בך, לטובתך, לעזוב את ישראבלוג לזמן-מה. או לפחות, לא לחשוב שדיכאון זה "מגניב", כי זה לא.

ניתן להזמין ביקורת. קודם לכן יש לקרוא את הכתוב בפוסט המקושר בצד. יום נעים :)