ביקורות, קצת איכות

שימו לב שימו לב - ביקורת ארוכה! אם אתם רוצים להזמין ביקורת ואין לכם סבלנות לקרוא, אל תדלגו מיד לשלב כתיבת התגובה אלא עברו לסוף הפוסט וקראו את מה שכתוב אחרי המפריד.

הפעם noge מהבלוג רשימותיה של נערה דתיה

לפני שאני מסתכלת בבלוג אני רוצה לומר לךְ משהו (אבל שימו לב כולם גם). אני זוכרת שבעבר החלטת לסגור את הבלוג בעקבות ביקורת של ביקורתבלוג. כאמור לא הסתכלתי בבלוג כרגע ואני לא יודעת איזה מן בלוג הוא. אבל אני מפצירה בך: קבלי את הביקורת בהבנה, טובה או רעה. ביקורת משקפת את דעתו של אדם אחד בלבד (לטוב ולרע) ולמרות שתמיד יהיה מי שיחשוב כמוהו אין זו "האמת האובייקטיבית" ואי אפשר להצביע על בלוג ולהכריז "זה טוב" או "זה רע". זה לעולם לא חד משמעי. ביקורת לעולם אינה סיבה לסגור בלוג אם הוא נכתב ברצינות ואם הוא בלוג אמיתי. מקווה שזה הובן.

רושם ראשוני: בלוג אופטימי... גישה חיובית היא המפתח [אחד מהרגעים בהם אני מצטערת שאין לי פרו כדי לשים סמיילי קורץ]

נגה [עם ו'. זה מעל ליכולתי כקלדנית] כותבת בעיקר על אמונתה בה', ומתארת את תפישת חייה כדתיה מתנחלת, בעיקר בפוסטים קצרים.

דבר ראשון: את נגה עם ו'!! אהה!! אני לא יכולה לכתוב את זה, מצטערת. לא מסוגלת. ניסיתי, האצבעות שלי לא יכולות לכך. זה הגבול.

הלאה.

בתור שמאלנית אדוקה, אני לא יכולה להתעלם מכך שתפישות חיינו שונות מאד (מלבד הגישה החיובית [שוב רוצה סמיילי קורץ] ). אבל בתור אדם סובלני (עד כמה שהוא יכול...) ניסיתי לא לגרום לזה להשפיע על ההתרשמות מהבלוג שלך.

שלא כמו בלוגרים מסויימים שאני מכירה, במקום לדבר באור שלילי על מה שאת לא אוהבת - את מדברת באור חיובי על מה שאת כן אוהבת. זה מדהים בעיני, את לא סותרת את עצמך - אופטימית וחיובית עד הסוף. קבלי ח"ח ענקי.

לא זה המקום לשטוח את טענותיי הפוליטיות-דתיות - רק אומר בקיצור שבניגוד למה שמתנחלים מסויימים חושבים (לא יודעת אם את משתייכת אליהם) אנחנו לא שונאים אתכם. אנחנו פשוט מאמינים ששלום חשוב מעל לכל דבר אחר. ובעניין הדת - הדתות הממוסדות נראות לי, לרוב, כמו שטיפת מוח. אני אוהבת לעצב את האמונה שלי בעצמי, להסתכל על מה שאני מאמינה בו ולאו-דווקא על המסורת. לפעמים לקחת קצת מדתות אחרות (בעיקר הבודהיזם). אני מאד מכבדת את היהדות ומרגישה עצמי יהודיה, אך אחת שהולכת בדרכה שלה ולא מסתכלת בעוורון על הרבנים.

לגבי ההערה על כך שה' מושלם - היי, חסימת כבישים בשם ה' זה מושלם? ישיבה וקריאת תורה כל היום עם ציפייה שהכסף יזרום מהשמים זה מושלם? טבח באנשים שעושים מין באופן קצת שונה זה מושלם? אני באופן אישי מאמינה שזו הפרשנות האנושית לדבריו. אני מאמינה שיש מישהו או מישהי או איזו ישות אוניברסלית למעלה (אני בעיקר אוהבת לומר 'אמא אדמה' כי אני מאד מחוברת לטבע [סמיילי קורץ]), ואני בטוחה - לפחות לפי האמונה שלי - שלעשות דברים כאלו בשמו זה עוול. לא יודעת אם תמכת בהם, אבל לרוב מתנחלים כן תומכים בהם, ומקומם אותי שעושים דברים כאלו במחשבה שהוא מעוניין בכך ואז קוראים לו מושלם.

יצא ארוך משתכננתי. אז עכשיו לבלוג עצמו.

עניין אותי לקרוא השקפת עולם שונה משלי בדרך חיובית, ושלא כמו בלוגים מתלהמים שמרגיזים אותי - גם נהנתי. לכן אני בטוחה שאפשר להנות מהבלוג שלך מכל השקפת עולם - זהה לשלך, שונה משלך. רואים מה גישה חיובית עושה? [קורץ]

כלומר, לרוב את ככה. הקטע (מצוטט משיר) -

"במועדון -

משחקת אותה ילדה אחרת לגמרי

מסתירה את הפנים, מחפשת מה יש לחילונים להציע...

ומגלה רק שהדבר היחידי זה...

-'בובה - את רוצה יין בגביע?' "

גם אני לא אוהבת את התרבות הזאת וזה לא מעיד על כולנו, בבקשה! ובאופן כללי, השיר נראה לי קצת יותר מדי מנסה לשמור על המבנים בלי הקפדה על תוכן ברור. אבל זה לא שיעור ספרות.

הפוסט בו העלת שיר של מולאן נראה לי קצת חסר טעם. לטעמי, העלאת שיר שאחר כתב היא אך ורק בתנאי שיש מה להוסיף על השיר הזה או לבטא באמצעותו את שאר הפוסט. לכתוב אותו סתם ולומר "אני אוהבת אותו" גורם לאיבוד כל הפואנטה של הבלוג. זה הבלוג שלך, לא של כריסטינה אגילרה (מכל האנשים!).

לפעמים הפוסטים קצת קצרים מדי ונמהרים, בלי תוכן ממשי וזה חבל. אבל כשיש תוכן ממשי אני נהנת לקרוא. הייתי מעיינת עוד אם לא הייתי במחשב הדפוק והאיטי הזה. כשאחזור למחשב הרגיל שלי אעיין עוד.

לגבי מפגש ישרא-בלוג: מעולם לא הגעתי, וזה ידוע שכולו מלא באימואים מתלהבים. זה נכון שבבלוגיה יש את העניין של האנונימיות, ומצד שני, הקשרים שנוצרים בתוך הבלוגיספירה [בבלוגים אמיתיים כמובן] נוצרים מתוך היכרות עם ה"בפנוכו" של האדם וזה כבר נותן בסיס לקשר עמוק יותר וכן יותר. משהו כמו "האדם הזה מכיר את כולי, הוא עדיין מחבב אותי".

הקטע של "מי שיגיב ראשון יזכה לתגובה חמימה במיוחד" נשמע לי יותר מדי בלוג עיצובים-לייק. את באמת יכולה לוותר על זה ועל 'פוסט הנוכחות'. רשימת ה'אני' שלך דלילה מדי לטעמי. ומה פירוש 'נכתוב בינתיים רק כמה' ברשימת הספרים? היי, למה לא להעשיר את הרשימה? זו רשימה חשובה! (וסחטיין על הארי פוטר)

גם רשימת כפתורי הגמאני מעצבנת. כולם פסו מישרא-בלוג מזמן, לא? קיוויתי שלא אראה אותם יותר. אבל מה שכן, רואים שבגדול את לא מושפעת מהאפנות המתחלפות בישרא-בלוג - את יודעת, 'אני מושלמת', ואח"כ, בגלל העצבים על הפקאצות, 'אני אימו מדוכא וקשוח', ועכשיו העצבים על האימואים המדוכאים והקשוחים. מה הלאה?

הפוסטים צבעוניים ותוססים ולמרות שלעתים זה מפריע לי, הפעם - אהבתי. והערה על הטיפים לצום קל: תודה, אבל כשאת צנומה, הכל יותר קשה. מה שאני אוהבת בלהיות חילונית הוא שאני מרגישה חופשיה להחליט אילו חיים מתאימים לי ובמה אני מאמינה על פי עצמי ולא על פי המשפחה אליה נולדתי, ולבחור אילו מצוות אני רוצה לקיים ואילו - לא. ביום כיפור אני צמה לרוב, כי אני רואה מה עומד מאחורי זה. ואל תגידו שאני עושה לעצמי חיים קלים, זה אחד מהדברים הקשים ביותר, אם לא הכי קשה. אבל אני לא יודעת אם הגוף שלי יעמוד בזה פעם נוספת, כי אני מאד רזה וצנומה וזה הופך את המשימה לכמעט בלתי אפשרית. אני הופכת לשלד חי.

אה, שכחתי: למה יש לך כל כך הרבה בלוגים? אמרת שאת מחלקת את עצמך... מה זה פה, 'הפרד ומשול'? את מנסה לשלוט בעצמך? את כולך יחידה אחת, לא? למה לא לשלב הכל ביחד? (מלבד הסיפור בהמשכים כמובן.)

שילוב יתן תמונה הרבה יותר אמיתית ומלאה עלייך.

לסיום: למה לא Noge? האותיות הגדולות בשביתה?

לסיכום: בלוג קליל ואופטימי. אהבתי ואחזור לבקר. אגב, זו לא היתה הביקורת הארוכה ביותר בתולדות הבלוג? חבר'ה, אל תבנו על זה, זה רק כשיש לי הרבה מה לומר. לפעמים קצר לפעמים ארוך, אתם יודעים. נראה לי שאוסיף אזהרת אורך בראש הפוסט.

לפני ההזמנה יש לקרוא את הפוסט המקושר בראש הרשימות, בלי תירוצים ובלי כלום! פשוט תקראו אותו ואני אדע אם לא קראתם!

תודה.