ביקורות, קצת איכות

מצטערת על העיכוב הארוך.

הפעם לנושע טושע מהבלוג תכף תראו... (?)

רושם ראשוני: תכף אראה ובינתיים נראה לי שלא אראה משהו טוב במיוחד, במיוחד לאור התיאור. הניסוח לא משהו, הייתי צריכה לקרוא כמה פעמים כדי להבין, אל תכתבי שאת המצאת - פשוט הורידי את המרכאות. ואיפה שאת כן צריכה להוסיף אותן זה בתמונת הכותרת, כי זה חלק משיר של בית הבובות ולא משפט שלך. נסי לכתוב "אף אחד לא יבין אותי - ואני לא אבין אף אחד אחר, כי אף אחד לא נקלע לבעיות שלי - ואני לא נקלעתי לבעיות של אף אחד אחר". הרבה יותר מובן ונראה קצת פחות עילג. האמת היא שכך או כך זה נראה ככה, כי אחרי הכל הבעיות של הגיל שלך הן בעיות שחוזרות על עצמן אצל כל אחד - רבים עם החברים, ציונים לא משהו, מחזור בפעם הראשונה, וכו'.

נטע כותבת על הסוסים שלה ועל התרגילים שעשתה איתם, בעיקר. ניתן גם למצוא תיאורים מייגעים ומנוסחים גרוע להפליא של דברים שונים ומשעממים נוספים.

המשפט בתיאור הבלוג עומד נראה אירוני ביותר ליד העובדה שלא תיארת שום בעיה בחיים שלך מלבד מערכת שעות הכוללת מקצועות שאת לא כל כך אוהבת. תאמיני לי, הבעיה הזו משותפת לכל מי שאי פעם למד בבית ספר.

התיאורים של כל המסלולים שעשית עם הסוסים שלך פשוט לא מעניינים נקודה. אני לא מבינה פוסטים כמו זה. איקס של 60? קאנטר? לונג'? מה לעזאזל?

יש המון ביטויים שאת משתמשת בהם ואני פשוט לא מבינה מה את רוצה לומר. "תמונות סירובים"? מה לעזאזל? ולא הבנתי כלום מהקטע "מה שמזכיר אותי לכך שכשאמרתי שאני רוצה ליפול וזה נפלתי, ואכן חזרתי למצב הזה שאני רוצה ליפול, אבל נפילה פשוטה עדינה כייפית, כלומר, נפילה לא יכולה להיות כייפית, אבל לפחות משעשעת, כמו ההיא עם יסעור? שקמתי בצחקתי?". את מדברת על נפילה מטאפורית בנפש או על נפילה סתם? ומי לעזאזל יקדיש פסקה שלמה לזה שהוא רוצה ליפול? אם את רוצה ליפול שבי עקום על הכסא! עמדי על רגל אחת במשך עשר דקות! נסי לגרד את האוזן עם הרגל! אבל למה למען השם להקדיש לזה פסקה שלמה?

השירים אולי לא יזכו בפרס נובל, אבל רואים בהם שאת מסוגלת לכתיבה קצת יותר על רמה. אז למה לכתוב בצורה מנוסחת כל כך גרוע ועם מריחתתתת אותיווווותתת??????????

(אם כי אני חייבת לציין שחלק מהשורות בשירים נראו פשוט כאילו רצית חרוז וזה מה שנכנס.)

בקיצור, את חייבת לעבוד על ניסוחים יותר טובים. אם את כותבת על סוסים, הסבירי את המושגים שאת משתמשת בהם בקצרה, כי אנחנו לא מבינים כלום. אם את רוצה להשתמש במושגים מקצועיים פני למקומות כמו זה או זה או זה או פתחי בלוג לעסוק בכך. אבל אם זה לא הנושא הראשי של הבלוג, חסכי מאיתנו את המושגים שאנחנו לא מבינים בהם כלום.

האלכסון של הטקסט בתמונת הכותרת נראה ממש מעצבן, כאילו כתוב שם איזה משפט מחץ. אבל כתוב משפט שנראה שסתם מצא חן בעיניך או נראה לך חכם ולא דבר מעבר לכך. הוא לא קשור לבלוג - אם היית, נניח, כותבת על בעיות קטנות בחיים וההתמודדות שלך איתן, מילא. אבל את לא. לא מספיק לכתוב ציטוטים כדי להראות חכמים, צריך לשבץ אותם בחכמה.

בנוסף ברשימות מרגיז מאד שאת תארת את עצמך כ"מקסימה" ו"מתוקה". אין הנחתום מעיד על עיסתו - את יכולה להגיד דברים שהם עובדה, כמו "אכפתית" או "רגזנית" או "עצבנית" או "שקטה". את לא יכולה לכתוב דברים סובייקטיביים כמו "מקסימה ומתוקה" על עצמך. אה, וחסכי מאיתנו את תיאור הפריטים שיש לך בחדר. רמת החומרנות והשטחיות בעולם המערבי פשוט מדהימה.

להגיד שהתלהבתי? ממש לא.

ניתן להזמין ביקורת אך קודם לכן יש לקרוא את הפוסט המקושר בראש הרשימות.