מיכל / מאת רוני פיאלקוב
מיכל, בחורה בת עשרים וארבע, פנים מדהימות, חזה מפותח ומעוצב כראוי,
שיער חום ארוך למדי (עם קצוות הנוטים לבלונד), עיינים ירוקות וחיוך מדהים,
הורים עשירים, דירה משותפת בת"א, חברים לרוב, עבודה זמנית,
שכבה על מיטתה ליד מכשיר הטלפון שהתעקש לשתוק.
דמעה ביצבצה מעינה השמאלית, אך לא החליקה במורד פניה, כי היא שכבה על הגב.
מדוע היא בוכה, מיכל? האם עזב אותה החבר? האם זה בגלל המהפך הפוליטי?
אולי היא רק עייפה? האם היא אינה מצליחה לגמור את החודש? אולי המחזור מאחר?
היתכן כי אינה מצליחה להחליט מה ללבוש למסיבה הערב?
אולי הוריה מציקים לה שתתחתן כבר? ומה אם היא סתם מעלה זיכרונות מהחבר הקודם?
איוה, אולי היא קשורה למיטה ואנס אכזרי עומד מעליה,
מתוכנן לבצע בה את זממו?!
חס ושלום! עצרו את דימיונכם, אל חששו, טוהרה היפה של מיכל ישומר,
וזו לא היא אשר נאנסה הלילה. אספר לכם עוד, למיכל אין רגליים, מיכל היא נכת צה"ל היחידה.
לפני שנתיים גם אבדה לה השליטה על השלפוכית, וכרגע היא יושבת בתוך
שלולית שתן, ובנוסף לכך, למיכל יש אצבע אחת יותר מדי בכף ידה הימינית,
היא סובלת מגמגום קשה, למיכל יש גם שיערות שחורות רבות על ידה,
וריח גוף נורא הנישא למרחקים, בנוסף לכל הצרות הללו שהומטו על
מיכל ע"י האל הרחום, היא גם די מטומטמת.
אך לא בגלל כל אלו בוכה מיכל.
היא בוכה סתם, בלי סיבה.
מה?
לא קורה לכם לפעמים?
........................................
סיפור מרגש ונוגע ללב
אני מאוד אהבתי..
אשמח לשמוע את דעתכם.
מלי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: