אני חושבת עליך. תוך כדי שאני מרחיבה את הצעדים ומזדרדת,
אני חושבת עליך מאוד. מה היה אם היית איתי כאן,
נגיד בסיבוב הזה. איך פתאום היו מתחלפים התפקידים בינינו:
הפעם אני הייתי זו ששותקת, זאת שנעצרת בלי הסבר מול מה שבא לי, מול מה שמושך,
ומהמהמת מדי פעם בתגובה למאמצים שלך לעניין אותי.
אחת לכמה ששניות גם אתה היית משתתק, נובר אחרי משהו מדהים במיוחד שיקסים אותי ויוציא אותי משלוותי.
אולי הייתי נענית ומרחמת עליך; כמה שאני מכירה את ההשתדלות הזאת!
אבל סביר יותר שבכלל לא הייתי מצליחה להבחין בך.
הרי אתה לא עובר לי בראש, אפילו במחשבות "הלוואי והיית איתי"
כשאני מתחילה להציץ סביבי ולראות איפה אני נמצאת היום.
הצעדים שלי גדולים ומפושקים, אני מקשיבה לקול מקישות הנעליים במדרכה,
ומסתכלת על הצל שלי, המשתנה כל הזמן, מתעוות מתחת לאור פנס הרחוב.
רגע אני צל ארוך וצר ורגע צל-תינוקת שמנמנה.
נרגעת, מנסה לנשום עמוק ולהפסיק לדבר לעצמי.
לא מדברת, רק מסתכלת אל הים.
ומה עושה הים? ים.
האל הטוב שנא אותי. אותי ואותך, לכן ציווה לנו את השינה.
להפריד בינינו שוב ושוב.
ואולי היה זה האל הרע, אלא שאהב אותנו כל כך, ואיפשר לי
לנסות להיפרד ממך בשנתי כי ידע שבעצמי אינני יכולה.
כך או כך, לא הכיר אותי האל מספיק,
בכיתי בשנתי מרוב פחד, געגועים וכאב חסר מוצא ומתסכל.
כמו ילדה עייפה מאוד שמתרגזת על צעצוע ולא יודעת מאיפה בא הבכי.
הגדולים אומרים לה:"או, את כבר עייפה. בואי נשכיב אותך לישון".
אתה לא מרגיש בשנתך את המגע בינינו, אז מדוע אינך בוכה.
הרי אני בכיתי בשנתי
ובשנתי גם הייתה אהבה בינינו,
שתצדיק את המחוייבות שלי כלפייך, את השיבה שלי אליך בסוף כל סיבוב רגשות.
........
נגמר החופש 
שתהיה לנו שנה טובה ומוצלחת :]
-מלי-
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: