.Empty.Words.

אני זוכרת,

כשזה קרה,

כבר לא היה דרך חזרה.

אתה נשארתָ במקום ולא זזת,

העולם נדם ואפילו לא נשמת.

אני אפילו לא יודעת מה קרה,

אני כמו באתי אחרי דבר נורא

שאפילו לא מודעת למה שארע.

כרגע אני מולך,

חוששת אבל בכל זאת לצידך.

מה הולך פה אין לי שמץ,

אני רק חושבת שלברוח כבר אין לי מרץ.

אולי אני גורמת כאב,

אבל עליי אף אחד לא שם לב.

ורק עכשיו אני מבינה,

לדבריי אין שום כוונה.

לצרוח כרגע לא יעזור,

לבכות רק יחשיך את נקודת האור.

אז למה להמשיך ולהאבק

אם חוץ ממני אף אחד לא משחק?

לבד זה ייאוש,

וביחד יש תקווה וריגוש

אבל אתה אותי לא רואה ואני אותך..

אני במילא לא שלך.

אז עכשיו אני אומרת

מעולם הזה אני נפטרת.

. . . . . . . .

בזמן האחרון שמתי לב כמה השתנתי, מבפנים.

כמה כששָקט טוב לי.

וכמה העולם נפלא אם נסתכל מהצד הנכון,

וכמה טוב לנשום עמוק, להרגע ולחשוב על הדברים הכי טובים שעולים.

כמה טוב זה עושה..

כמה טובים נראים

וכמה טובים נהיים כך החיים.