ילדה, תלחמי על שלך,
תפסיקי לתת לאנשים לדרוך עלייך,
תפסיקי לשתוק,
תביני שאני תמיד מאחורייך.
תתחילי ללמוד איך החיים הולכים,
כאן רק החזקים שורדים,
תהיי אחת מהם,
תביני שרק הם אלה שמצליחים.
תפנימי, את לא לבד,
גם אם באמת תרגישי בכך
והילדה שבך תהיה אומללה כל כך
תדעי שאני - תמיד איתך.
גם אם הוא טוב וגם אם רע,
אל תתני לזה להגיע לאהבה
שתגרום לך לראות רק מה שאת רוצה
ובסוף השחור בעיניים יתברר לאכזבה.
. . . . . . . .
משהו בשיר הזה טיפה שטחי מדי וריקני...
לפחות מהצד שלי.
אנשים כל כך לא שמים לב למה שהם עושים,
שמים פס אחד גדול ואז בשקט מתחרטים.
עושים מה שבא להם ולא אכפת,
כל כך עצוב לראות את זה, כבר מנקודת מבט.
אנשים זה דבר כל כך אכזרי, כל כך טיפשי,
איפה התרבות, איפה חינוך הנורמלי שכל אחד צריך לקבל?
בני אדם זה סבל, זה שנאה הדדית. זה לעולם לא יסתדר.