.Empty.Words.

השתיקה הזאת כואבת לי

המילים שלך מבלבלות אותי

החיוך שנמחק שוקע בי

ונשאר חרוט.

תפסיק לחייך רק שאתה לא איתי,

תפסיק לנסות להתקרב אם זה לא אמיתי.

תחייך. אל תדאג, לא תחייך לבד,

אני תמיד אחייך איתך,

בלב.

זיכרונות מהעבר רק מטשטשים את המצב.

הדמעות חונקות אך עדיין מתאפקות,

ואתה רק שלחת אלי מבט ריק.

זה כאב.

להתעלם ולהמשיך הלאה נהיה

קשה יותר,

לסמוך על האחרים

כבר לא ניתן.

לשתוק. זאת כנראה האפשרות היחידה.

לבטא את המילים

להקשיב לצלילים

להרגיש ולצפות.

כל זה כבר (כמעט) בלתי אפשרי

בלעדיך.

...

לכתוב פה כבר נהיה קשה יותר ,מסובך.

אני כבר לא יודעת מה. האוסף מתמלא אך הראש מתרוקן.

שמתי לב לאנשים שאני מעריצה, מהעולם הזה.

שמתי לב כמה שהשתניתי, השתפרתי, נרגעתי, הבנתי.

כמה העבר מיותר, והוא קיים בהווה

רק כדי להבדיל ולסדר את הראש.

נדמה לי שנהיתי אופטימית יותר, אבל בראשי אותם מחשבות שליליות

שסתם נמצאות שם, שוב, רק כדי להבדיל.

בינתים כמו בכל לילה..

לילה טוב ושבוע טוב

מלי - האופטימית [?].