"ללכת עם כולם, ללכת עם הזרם. ללכת בלי לחשוב.
ללכת עם מה שהיא אומרת, ללכת עם מה שהיא עושה, ללכת עם מה שהיא חושבת.
ללכת אחריה, ללכת מאחוריה, ללכת לצידה, לחפש את ידה. את השערות האדמוניות שלה בתוך ההמון.
את העיניים הירוקות שלה בתוך ים המבטים הריקים שעוברים לידי,
מחפשים משמעות בקרבתי, לא מוצאים, ממשיכים הלאה.
להשתלב. להיות אחד מכולם. אבל אחד שיש לו ייחוד.
איך מוצאים את האיזון? איך הופכים לאבן צבעונית בתוף פסיפס אפור בלי לפגום במראהו האחיד?
אני רוצה להיות שונה, אבל לא משונה. רוצה להיות מיוחד, אבל לא דחוי.
רוצה להיות קצת מוזר, אבל לעולם לא זר.
והיא ממשיכה הלאה לחפש את ידי. להיצמד אלי. במין חשש כזה, תלות, פחד שאברח לה.
זה לא בגללי או בגללה.
זה בגלל ההמון שסוגר עלינו כמו מלתעות של תנין, רק מחכה שנהיה רחוקים לרגע אחד, לפני שיתנפל אלינו ברעב.
אותה הוא ימשוך לצד אחד ואותו לצד אחר.
די במקרה אחד בודד, בטעות אחת, במכשול זעיר, כדי שנאבד את האמון זה בזה;
די בסכסכן אחד או שניים כדי להפחיד אותנו, לערער את ביטחוננו בקשר הזה.
יש כך-כך הרבה דברים לפגוע, וכל-כך מעט לתקן.
למה אני פוחד? כבר הייתי בסרט הזה כל-כך הרבה פעמים. אני כבר שחקן מקצועי.
אסור לי לפחד. כי אם אני אפחד הכל התמוטט.
אסור לי לפחד, כי אז היא לא תישאר איתי יותר.
תומר נשם עמוקות." [לנצח בגדול/ ליאת רוטנר]
_ _ _ _ _ _ _ _
עוד התחלה חדשה בפתח, חוזרים לבית הספר.
האמת, זה טוב. להפסיק להשתעמם, להעסיק את עצמי איכשהו.
להכיר אנשים חדשים, לראות עולם :)
בכל מקרה, התחלות זה דבר טוב, אפילו מעולה.
לעזוב הכל מאחור והתחיל לחיות.
אז שיהיה לנו בהצלחה! 
_
מלי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: