השעה היתה נוחה אז יצאתי למרפסת, מה שנקרא "לשאוב קצת אויר".
הסתכלתי על השמש הגדולה והכואבת, זאת שהספיקה לשרוף אותי גם מבפנים בקיץ חסר-נשימה.
היא התעייפה והלכה לישון קצת, צבעונית מתמיד, קורנת בנוחות. לא כואבת מדיי לא מסנרוות.
את כל האדום והצהוב, הכתום החזק שהיא משאירה, ני נושמת לתוכי,
שואפת הכל פנימה, שלא ישאר דבר, לאף אחד. לפחות זה ישאר בשבילי, ורק לי.
הפעלתי את המוזיקה, על אותו שיר בלתי מאוס. בלי להדליק את הרמקולים, בלי לשמוע שום דבר.
שום דבר מלבד השקט, שמדי פעם אין יפה ממנו, מדי פעם אין מרגיע ממנו.
'אסור לבזבז שקיעות כאלה', חשבתי לעצמי. צריך לנשום את כולן, בלי לפספס שום דבר מהן, אף פעם.
לנצל הכל, בלי שום כוונות שלא בכוונה, כי הכל גם ככה נעשה למטרה.
"לשאוב קצת אוויר", אף אחד לא באמת מתכוון לזה, מלבדי.
אף אחד לא זוכה להנות ככה משקיעות יומיומיות שכבר כה שננות וחסרות תענוג נראות.
טעם מר בפה התגלה, קצת עקצוצים. משהו חסר לי בכל זאת.
משהו ריקני עדיין מורגש בי. חשבתי שכל השקיעות הללו ימלאו אותי איכשהו, ולא ישאירו בי חללים ריקים עוד.
חשבתי שכבר לעולם לא יחסר.
הבדידות הזאת, היא חסרה, היא נמצאת כאן יותר מדיי. היא צריכה ללכת לפעמים, להעסיק בה מישהו אחר,
לתת לי להתגעגע אליה קצת, אולי אחר-כך שתחזור אליי שוב.
גם הכאב, גם הוא כבר נחרט בי, הפך לחלק, לא בתוכי, חלק ממני. כזה בלתי נפרד, כזה כמוך.
הכאב נמצא פה יותר מדיי עד ששכחתי איך זה להרגיש אותו. וזה קצת חסר לי, להרגיש.
חסרות לי ההפתעות של החיים, הרעש, חסרים לי הריגושים. חסרה לי השייכות.
חסרה לי הדמות לנאמנות בה, התלות בה, השייכות לה.
גם חסר קצת הראש, הוא מעופף מדיי. חסרים לי כאבי הראש המסתחרר,
החושב יותר מדיי, דואג יותר מדיי. חסרות לי המחשבות המיותרות והשייכות לרגש.
חסרים לי הרגעים האלה ששווים את כל הדמעות.
הכל מרגיש כל-כך חסר, כל-כך זר, לא שייך.
ואולי השקט הזה לא עוזר לי כל-כך. רק מייאש אותי, במובן כלשהו גם מאכזב.
עוד לפני שהגיע השיר המתנגן בשקט לקיצו, אור קטן התגלה באופק, מאיר חלק קטן בי.
בצבעים קצת אחרים, קצת יותר רעננים, פחות מוכרים.
כדור גדול, כואב וקצת מסנוור יצא אל מולי. השמש. זריחה.
כן, השקיעה כנראה נותנת לי עוד הזדמנות להתחיל מחדש, עוד הזדמנות "לשאוב" קצת ממנה.
ואולי שקיעה כזאת, אחת אמיתית שכזאת,
אולי זה כל מה שחסר לי כל-כך כדי לחזק אותי ולהמשיך הלאה,
כדי להרגיש יותר, לפגע פחות.
_ _ _ _ _ _ _ _
And now I'm locked inside of my unnecessary thoughts, my friend.
Will you come and light my darkness?
'cause I'm so jaded and I miss you,
Like always.
_
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: