לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

.Empty.Words.


להסתכל למעלה ולשכוח, להביט רחוק ולברוח.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2008    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2008

שני זרים.


לרצות להקבר עמוק-עמוק מתחת לאדמה, לפחות עד שיירגע בחוץ,

אני אדע מתי לצאת, אני ארגיש את זה, אז אל תנסה להוציא אותי מזה בכוח, אני יכולה לבד.

אם היית מקשיב אולי היית מודע לזה שאני שונאת את הדבר הזה בך, את האדישות הזאת

שאף פעם לא אהבתי ואולי אף פעם לא אוהב, ויותר מכל אני שונאת את הדבר הזה בי.

מצידי הייתי זורקת את כל זה לפח, פשוט, משליחה את כל זה לפח האשפה הקרוב ואולי הייתי משקיעה קצת והולכת לזרוק הכל עד למזבלה גדולה.

מצידי אני אזניח את הכל, אזרוק את כל השנאה שיש לי לאנשים, את כל האהבה שיש בי,

את כל החרטות, הרגעים והזכרונות, את העיניים היפות שלך ואת כל אוסף המבטים הריקים שלך,

את כולם, לא צריכה שום דבר מזה.

אולי גם אהיה אמיצה ואתעלה על עצמי, אזרוק גם את כל מה שאי פעם כתבתי עלייך, או חשבתי עלייך, את הכל.

אני אשכח הכל ואפילו לא אזכר בשם שלך, כך עדיף לא? גם ככה אנחנו מתהלכים כמו שני זרים גם כשהרחובות ריקים.

המוח שלי יהיה נקי מהכל, נקי ממך, בדיוק כמוך, הרי אתה זה שהתחלת את המשחק וזרקת ראשון את הכל לפח, למזבלה העירונית, ההשפלה הגדולה.

אני אזרוק הכל כדי שאני אוכל סוף סוף להתבונן במראה ולראות את עצמי באמת, לא את הדמות שלי מושפלת וגם לא אותך ברקע. רק אותי נקייה ממחשבות.

ובעצם, אני אזרוק גם את היופי הזה שלי, גם אותו אני לא צריכה. לא צריכה אף אחד שייגש אליי רק כי ראה אותי, אלא כי ראה אותי באמת, מאחורי כל היופי והקירות.

אין לי כ"כ בעיה לזרוק את כל זה, סך הכל זוג עיניים גדולות ושבורות ואף גדול, איזה פה קטן שמחייך לא מתוך רצון וכמה נמשים פזורים קצת פה, קצת שם. שום דבר מיוחד, משהו שאפשר לוותר עליו, לא מציאה כזאת גדולה.

גם כשאמרת לי שאתה אוהב את היופי שלי, גם אחרי זה אני מוכנה לוותר על זה, ואולי במיוחד אחרי זה.

למרות שלא הבנתי עד עכשיו למה התכוונת באותו רגע. הרי לא הכרת אותי באמת, ובעצם גם אני לא.

ואולי אז, אז כשהכל ייזרק, כשהכל ייקבר, ייתכסה, יישרף, אולי אז אני אוכל להפסיק לשפוך את הלב,

אולי אז אני אוכל לעבור דרכך ברחובות הריקים ושלא יהיה לי אכפת שאתה אפילו לא זורק אליי מבט,

אולי אז אני אוכל לישון בשקט,

אולי אז הגשם יפסיק לרדת עליי.

אולי אז, אבל אז כבר לא יישאר ממני דבר, כי כל זה פשוט חלק בלתי נפרד ממני.

 

כתיבה יוצרת.(מי שרוצה שיצביע)


אין הרבה אנשים כמוך.

 

_

"It's gone, forever

Right before my very eyes

And just when I thought I made light of things

It slips away, into darkness"

_

 

מלי.

נכתב על ידי , 18/4/2008 18:56   בקטגוריות כתיבה  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של מלי הקטנה. ב-21/4/2008 12:57



Avatarכינוי: 

בת: 31

ICQ: 281152462 




5,179
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , יצירתיות , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למלי הקטנה. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מלי הקטנה. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)