.Empty.Words.

אני קוברת את כל הפחדים שלי, את כל השנאה, את כל העמדות פנים,

את כל מה שאי פעם שבר אותי, פגע בי והכשיל אותי.

אני קוברת הכל אבל בלי לשכוח איפה

אני מתנקה אבל לא שוכחת

פחות מזיז לי אבל כן אכפת לי.

אני קוברת הכל ובונה מעל את חיי החדשים

ובעצם הם לא לגמרי חדשים, פה ושם כמה תיקונים.

חיים בהירים יותר, מכאיבים פחות.

מה כבר יכול להיות?

כמה צפוי, גם בזה, גם הפעם נכשלתי.

"You never, you never said

Is this what you had waited for? Just to be alone?"

_

בחילה.