.Empty.Words.

ילדה, תלחמי על שלך,

תפסיקי לתת לאנשים לדרוך עלייך,

תפסיקי לשתוק,

תביני שאני תמיד מאחורייך.

תתחילי ללמוד איך החיים הולכים,

כאן רק החזקים שורדים,

תהיי אחת מהם,

תביני שרק הם אלה שמצליחים.

תפנימי, את לא לבד,

גם אם באמת תרגישי בכך

והילדה שבך תהיה אומללה כל כך

תדעי שאני - תמיד איתך.

גם אם הוא טוב וגם אם רע,

אל תתני לזה להגיע לאהבה

שתגרום לך לראות רק מה שאת רוצה

ובסוף השחור בעיניים יתברר לאכזבה.

. . . . . . . .

משהו בשיר הזה טיפה שטחי מדי וריקני...

לפחות מהצד שלי.

אנשים כל כך לא שמים לב למה שהם עושים,

שמים פס אחד גדול ואז בשקט מתחרטים.

עושים מה שבא להם ולא אכפת,

כל כך עצוב לראות את זה, כבר מנקודת מבט.

אנשים זה דבר כל כך אכזרי, כל כך טיפשי,

איפה התרבות, איפה חינוך הנורמלי שכל אחד צריך לקבל?

בני אדם זה סבל, זה שנאה הדדית. זה לעולם לא יסתדר.

בלילות כשהמחשבות גם הן מדמיינות

את המגע, את פסגת האהבה

אני חולמת סיוט.

על יום בו תחליט לעזוב

ולא לחזור יותר,

על יום בו הדיכאון יהפוך לחלק מחיי

ולא יעזוב אותי עד שתחזור אליי.

. . . . . . . .

לא הצלחתי למצוא לזה המשך...

מצאתי אבל זה לא התחבר לי ונתקעתי.

אולי זה נועד להיות קטע קצר, אולי ככה יותר טוב..

הראש שלי כל כך מלא מהשבוע העמוס הזה

שלא הצלחתי למצוא לי כמה רגעים של שקט ומחשבה,

נשאר לי רק הזמן לפני השינה,

אבל גם אז אני גמורה מעייפות.

אני כל כך זקוקה ומתגעגעת לזמנים שלי,

לכמה הדקות ואולי יותר

שהם רק שלי, פשוט לשקוע במחשבות ו...

פשוט לחלום עם עיניים פקוחות.

יומטוב,

מלי - ה מבולבלת [?]