"מה חשבת לעצמך כשברחת בי?
מה בדיוק עבר לך בראש?
אני יושבת לי כאן, מסתכלת עליך. אתה מנגן בסקסופון, ואתה כל-כך יפה שזה כואב. אתה שקט, רגוע.
זה המקום שבו נפגשנו, זוכר? טוב, לא ממש נפגשנו, אבל פה ראינו זה את זה לראשונה.
פה ראיתי את מי שאתה. את תומר האמיתי זה שמתחת לשכבות. זה שבוכה בלילות. זה שיש לו סודות.
ואתה, אתה בטחת בי. סיפרת לי. אולי רק לי סיפרת.
אני מסתובבת בין כולם ונושאת בתוכי את הסיפור שלך ואף אחד לא יודע על כך חוץ משנינו.
אולי אני בעצמי הסוד שלך, הסוד הקטן שלך, ההוכחה שיש לך לב שיכול לאהוב.
שאתה לא סתם גבר-מאצ'ו-כל יכול, אלא בכל תחושות, שקשור אלי ואל דברים שקורים לי, דברים שאני עושה.
אולי זה מתריע אותך. אולי אתה לא רוצה לפגוע, או להיפגע.
איפה אתה, ואיפה אני. איפה שנינו? שתי נקודות באמצע היקום, שעד כמה שיהיו קרובות עדיין יש ביניהן מרחק.
שאפילו אם יהיו צמודות עד להכאיב הן לעולם יהיו שתי נקודות נפרדות.
האם אתה רוצה שנהיה נקודה אחת?
הבט אלי, שתף אותי. אל תתרחק ותותיר אותי נקודה בודדה באוויר, תלויה, מגששת, מחפשת. תן לי למצוא אותך.
כמו שהיינו קטנים, אתה זוכר? שיחקנו מחבואים. מי שנמצא ראשון היה ה'עומד', המפסיד, הנכשל.
אבל אתה לא תפסיד כלום אם אמצא אותך, להפך אנחנו רק נרוויח, הרבה, נהיה שנינו 'עומדים',
ונוכל לספור ביחד ולחפש את כולם...
ואולי את עצמך עוד לא מצאת?
אז איך תמצא אותי?
ואיך אמצא אותך, אם אבדת לך בתוך עצמך?
ענבל החניקה דמעה. כשתומר הרפה מפיית הסקסופון ושאל אם הכל בסדר, השיבה שהמנגינה ריגשה אותה." [לנצח בגדול/ ליאת רוטנר]
_ _ _ _
"Time is my worst enemy"
אחרי כל הקושי בהכל ולמרות שזמן אמור להועיל, לפעמים הזמן הוא הקושי המרכזי.
אך מעדיפה להמשיך לסבול מאשר לוותר.
_
מלי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: