אז הייתה לי שיחה עם הדר אתמול.
דיברנו על הכל. איך הפרידה מהדר השפיעה עלי.במה היא שינתה אותי.
דיברנו על שירה, דיברנו על עוד כמה בנות ועל כל הסיפורים שיודעים עלי.
דיברנו. וזאת הייתה אחת השיחות שלי. שיחה שחיכיתי לה הרבה זמן.
שיחה שידעתי שתבוא. וכמה אירוני שזה עם הדר.
הדר עזרה לי, צחקה, זרקה מחמאה, כפכפה. היה ממש כיף.
כמו שהיה לי פעם. עם הדר.
ולא אל תחשבו שזה הולך למין קטע שכזה, כי להדר היום יש חבר. ומגיע לה מזל טוב.
אז הדר ואני המשכנו את השיחה, ממש על כל פרט קטן.
ממש עם כל "או" אמריקאי במקום. עם כל "איזה אהבה" שבמקום. עם "כמה אדיוטי". וכדומה.
תכל'ס, תמיד ידעתי שאני אדבר על זה עם הדר.
הרגשתי שהדר יכולה להבין אותי. מה קרה ולמה זה השפיע עלי. ידעתי שהדר תדבר איתי דוגרי ותגיד לי מה נכון.או לפחות מה היא חושבת שנכון. לא שעם הכל הסכמתי. אבל ידעתי. כי זאת הדר.
אני באמת חושב שזה השפיע עלי, למרות שהדר אומרת שזה לא יכול להיות כזה קיצוני. לא שזה קיצוני כ"כ. אבל קיצוני. קיצוני מתון הייתי קורא לזה. הזוי קצת.
הדר ואני העברנו איזה שעה וחצי של שיחה. נונ-סטופ מה שנקרא, בלי שאני אפסיק לדבר. להגיד את מה שיושב לי.
לא, הדר היא לא הראשונה ששומעת את זכל זה. אבל עם הדר היה שונה. לא יודע להסביר למה. פשוט הייתה אויירה טובה עם הדר. הדר נתנה לזה משמעות שונה. אני לא יודע למה זה ככה. באמת. אולי בגלל השם. כי רק השם אותו דבר. כן, אתמול הייתה לי שיחה עם הדר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
