מחר היא הזמינה את כולם לחגוג איתה יומולדת.
אני לא יודע את האמת מי יהיה שם אבל באמת שזה גם לא אכפת לי.
מורן ואני זה סיפור אהבה, סיפור אהבה לא ברור ולא ודאי, סיפור אהבה(לפחות מבחינתי) שעוד לא המציאו לו כותרת ו/או שם מיוחד/ים.
היינו בגן ביחד, היא עזבה אותי לכמה זמן ואז שוב חזרה, היא תמיד אבל הרגישה חלק מפה, ואותם ימים אפלים בסניף שבהם לא הייתה איתנו אבל רצתה שהשם "מורן"(חס וחלילה אם זה יהיה עם השם משפחה,ועוד מחובר וואי וואי) יהיה חקוק בקיר כמו כל שם אחר שנמצא פה, וחלק מהחבורה - אני(כמה אירוני..הרבה לפני ש..) דאגתי שגם השם מורן יתנוסס על הקיר.
ואז,אז הגיע הקליק, לא שלא עברנו תהפוכות לפני ו/או תסי"ם(סורי נשמה..), ונהינו מורן ואני למורן ואני, וכן, עם משמעות שונה.
תקופה ורודה ויפה(ורודה אה, מורן?!סתם) לא שלא היו בה מריבות, הרי לשים את מורן ואני על אותו מגש זה כמו להגיש ל-2 חתולות עם ציפורנים שלופות קערת חלב אחת - מריבות שהיו "בוא(שימי לב מורן,אני זוכר שאת "גררת" אותי) ונשים הכל על השולחן" ואז היו דיבורים,גם באמצע בתים ריקים והחתולות היו תוקפות אחת את השניה, רבות כמו עקנשיות הרי שמורן ואני לא נצא מויכוח צודקים?!הרי ויכוח של מורן ושלי זה את צודקת ואני צודק, אין 1 צודק - למה מה קרה? ואז היו עושות גרר אחת לשניה, גרר של חיבה נותנים נשיקה, וחוזרים לכולם, לחלוק את אותו חלב.
ואז עבר לידינו חתול שחור, ולא בינינו כי אני עדיין אוהב אותה(ך) ומרגיש את אותו הדבר ואני בטוח שזה הדדי,או לפחות מקווה ומשלה את עצמי.
הריחוק נוצר, למרות שזה היה ברור שזה יקרה מתישהוא בחיים זה קרה אולי מוקדם מהצפוי.
אבל למרות שהריחוק הפיסי נוצר עדיין הייתה את אותה תחושה של מה מורן הייתה עושה, הרי מורן תמיד הייתה חושבת אחרת מכולנו, למרות שהרבה פעמים לדעתי דעתינו נפגשות הם גם הרבה ננגחו.אבל זה לא משנה כי "מה מורן הייתה עושה" זה משהו שתמיד קורה,משהו שכבר לא שואלים אותה זה משהו שנחשב בין המח שלי לבין עצמי.
מורן מצאה חברות חדשות,חברים טובים ממני כנראה, ואליקו שלה לא נשאר פראיר.הרי זה מורן ואני - וששנינו לא נצא צודקים?!
אז זה נראה כאילו כל אחד הלך לדרך אחרת אבל איזה מצחיק שתמיד ניפגש,נדבר,נצחק,נרד(אני ארד) על הסקודה,נוריד(את תורידי,מלשון עבר) איזה קללה על החברה שלי, והכל יהיה טוב ויפה, כי בכל זאת זה מורן ואני ושהכל יהיה ורוד?לעעע.
והנה באה הצעקה,והדמעה,והגיטרה,והשיר,והזיוף,והצבא,וה"יה בני זונות" ו"אני לא שם זין"(נו באמת,הרי מורן ואני אלו שמקללים בסוף הכי הרבה - הערת המחבר:"מורן,אמא שלך זונה" של רון לא נחשב!) אז הזין של מורן ושלי היה כמעט על כל העולם, על האולפנא, על הישוב, על הצבא, על רון, על ספי, על הדר, על טלי, על דקלה, על אליאור, על מורן ולבסוף, כמו תמיד על מורן ואליאור.
יש משהו במורן שאני אוהב ושאני לא סובל. מורן הכל יכולה והכל אומרת,זאתי שלא מתחשבת באליאור.
יש משהו בי שאני אוהב ושאני לא סובל. אליאור הכל יכול שיכול לקלל ולרדת על מורן, זה שלא מתחשב במורן.
יש משהו במורן ואני, שאני אוהב ושאני לא סובל, זה את העובדה שמורן ואני זה לא תמיד פיסית,אלא "רק" בלב.
מורן לחלק מהאנשים שמכירים אותי היא "הזאתי עם הגיטרה", "החילוניה", "הזאתי עם הסקודה", אפילו לר"מ שלי בבצפר היא הזאתי - "הזאתי מהטקסים ביום הזכרון" - הרבה אנשים שקרובים אלי מכירים את מורן, הרבה אנשים שועים עליה דברים, הרבה אנשים לא יודעים שמורן ואני, מורן ואני זה מותג, מורן ואני זה אני, מורן ואני זה מורן, מורן ואני זה מורן ואני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
