שנה חלפה.שנה עברה.
כוס אמק שנה שעברה. כפרה עליך שנה שעברה.
הזלתי דמעה (כמעט) כשראיתי אותה בוכה.
הזלתי דמעה כשראיתי אותה מפסידה.
הזלתי דמעה כשאמרתי להם להתראות.
חייכתי חיוך כשהכל יצא איתם בהצלחה ועבד פיקס.
חייכתי חיוך כשהיא עשתה לי את השבת שבת של שלום.
חייכתי חיוך כשחשבתי על השלוש שנים והתחלתי לחלום על 4.
זאת הייתה שנה מזוינת.
נפרדנו יום לפני השלוש שנים. היא טוענת שהיא לא עצובה ואני אומר(?!).מה אני אומר(?!).
העקרונות נפגשו פתאום בבום והכי קל זה לזרוק את מה שהכי קשה לעשות.
איזה פראיירית.איך היא ויתרה על כל הטוב הזה?איך היא ויתרה להיות מלכה?
הפסדנו שלוש שניות לסיום.אולי 2.ואני הייתי שם.בא לחגוג אליפות עם הקבוצה שלי.אבל אז זה קרה.אוף זה היה כזה ברור.
התרגילים לא עבדו והפרש קוזז בבום והכי קל לזרוק מול הגנה שלא קשה.
איזה פראיירים איך הם ויתרו על לנצח.על לצאת ווינרים אחרי חרא של שנה?איך הם ויתרו להיות מלכים?
עזבנו אחד את השני אחרי שש שנים.עם חלקם 3.ועם חלקם עוד כמה מספרים בין לבין.ולא בין לבין.
השנים חלפו והגיע הזמן לעזוב בבום כשיש לנו תעודת בגרות.לרוב. והכי קל לזרוק לפח קשרים שעבדת עליהם שנים.
איזה פראייר יצאתי שלא הכרתי חלקם יותר.ושהכרתי חלקם יותר מדי.איך ויתרתי על אנשים מהממלכה?
זאת הייתה שנה מצוינת.
הכל עבד ממש פיקס וידעתי איך אני מפנק אותה לשלוש שנים.היינו בין התקופות הטובות שלנו בקשר.
ויתרנו אחד בשביל השניה.וההפך.וזה בכלל לא היה קשה כזה.היה ממש מעולה.איזה שנה.איזה ערבים היו במהלכה.
איזה תותחים היינו לפני שנפרדנו.אנשים אומרים שהחזקנו מעמד כ"כ הרבה זמן ואנחנו עדיין אוהבים אחד השני בלי שימאס וזה לא סתם.
ניצחנו אחרי מינוס מטורף.עלינו לגמר אחרי 8 הפסדים בשנה או משו כזה.הובלנו 22 בגמר או משו כזה.בין העונות הגרועות אבל עדין הכל דופק.
ידענו שמוותרים על הקרואטי.ויתרנו כבר על טל שלא יחזור כמו שיהיה.ויתרנו על דירק כי הוא כבר זקן ולא משחק.
איזה תותחים יצאנו לפני שנהיהנו לוזרים בשנה הזאת.הקהל עודד ועודד היה מאמן.איזה מסל.סמל.לא סתם.
וואלה איזו הכתרה.בין הטובות.וואלה איזה ריקודים.וואלה איזה בית ספר שמח.בין השנה הטובה שלנו כמחזור.
ידענו שנמטרך לוותר על הכעסים והמתחים ועל החברים ולכעוס עליהם כי הם לא עושים כלום או יותר מדי.ידענו שנצטר ךלוותר על יציאות ימי חמישי ויותר.
איזה תותחים יצאנו לפני שנגמרה השנה.אפילו המסיבתסיום.הטיול שנתי.איזה סטלה.איזה כלים איך נפגשנו בים וזה.ועוד פעם.לא סתם.
וגם היה את זה שרון לא יישב לידי יותר.ושמורן התגייסה.וטלי התחילה שירות.והתקבלתי למודיעין.ודקלה ספי ואני היינו בקפריסין.
ובכדורגל כמעט ירדנו ליגה.
אבל מה?הכל זאת הכי כואב זה שאת התחלת שירות ואת כבר לא תשבי ליידי יותר.ואני אתגייס.למודיעין.ואת לא תבואי איתי יותר לטיולים.ואת תזרקי הכל לפח בשביל כלום.ושכוס אמ אמ אמק!כוס אמק!
לא זאת לא הייתה השנה שלנו.לא זה לא יהיה השיר שלנו.זה רק הכאב שמתטעף.ועם הזמן זה עוד יותר שורף.
שנה טובה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
