היום קרה לי דבר דבר הזוי.... נכנסתי לי למייל וקראתי- " התראה לפני מחיקת בלוג" טוב..... מסתב שלפני שנה פתחתי בלוג ושכחתי ממנו! טוב אז אם כבר הבלוג קיים אז ננצל אותו... עוד חודש יש לי יום הולדת 18 ואין לי מושג איך אני הולכת לעבור אותו... יש לי חבר שאני מאוד אוהבת אותו, אבל.......אבל. היחסים שלנו מהצד שלו נראים לו מעולים ומלבבים, אבל הוא לא רואה טוב.. הוא חושב שכל טעות קטנה שהוא עושה ישר צריך לסלוח כי הרי הוא אוהב אני אוהבת אז מזה משנה אנשים טועים לפעמים לא? אז זהו שלא...לא על כל טעות אפשר לסלוח ונכון לטעות זה אנושי אבל יש דברים שאנשים עושים וזה נחרט לך עמוק עמוק בלב ולא עוזב לך את הזיכרון אתה חולם על זה בלילה חושב על זה כל הזמן וההרגשה החרא הזאת שמעופפת מעל זה לא עוזבת אותך לשניה.
ושלא תחשבו לא נכון הרבה פעמים חשבתי להפרד- על כל ריב קטן שלנו תמיד מהדהדת לי המחשבה הזאת שאם ניפד נרגיש יות טוב, אבל בעצם כל פעם שאני רק מזכירה את זה אני מסתכלת עליו ועל הדמעות בעיינים שלו ובעצם- אני אוהבת אותו כל כך שאם ניפרד זה רק יזיק לשנינו.... אז בעצם- אהבה זה הכל לא?
אני לא מבינה את האנשים האלה שיכולים לסחוב כל כך הרבה כאב על הלב ולא לומר מילה וההפך רק לעזור ולתמוך באנשים אחרים ורק להרחיק את הכאב הזה שלהם- כל אחד צריך כתף חמה אבל לפעמים האנשים שכואב להם לא מבינים שיכול להיות שהם מחפשים כתף חמה במקום הלא נכון
כינוי:
my lolli
בבלוג זה
בכל הבלוגים
