משהו שהפתיע אותי -
ההדרכה בקורס מש"צים, והקורס מד"צים שינו בי משהו במחשבה.
ראיתי את הטקס פתיחה של האולימפיאדה [ז"א, ראיתי את הגרסה המקוצרת בערך 4 פעמים XD]
ובמקום להגיד "וואו! איזה יופי! מעלף! מהמם! מדהים! יוצא מן הכלל! איזה שיתף פעולה! איזה צבעים! כמה השקיעו בזה!" ולא יודעת איזה עוד מחמאות, אני יושבת ליד אבא שלי בסלון, מול הטלוויזיה, וחושבת לעצמי "40 מיליארד דולר. לא חבל על הכסף?? אם היו משקיעים אותו דבר בחולי איידס, סרטן, באפריקה או במדינות העולם ה3.... כל ילד ואיש ואישה שם היו יכולים לאכול כמו בני אדם נורמלים במשך עשור, אם לא יותר."
ומיליארדים של בני אדם היו זקוקים לכסף הזה. עניים במדינות מפותחות. קשישים. ניצולי שואה. הפליטים בדרפור.
היו יכולים לבנות עם הכסף הזה מקלטים. ולקנות אוכל. ואולי למצוא מרפא לאיידס. ולהשקיע קצת בטיפוח הסביבה.
ואח"כ הגיע שלב הזיקוקים.
כל בייג'ינג הוארה בשלל צבעים, אורות, צורות, עשן.
ושוב פאם מצאתי את עצמי, במקום להתפעל ולהתפאר מהיופי ומהתזמון של הזיקוקים, חשבתי לעצמי - כמה זיהום אוויר.
לא מספיק שהמצב בסין גם ככה לא מזהיר בעולם....
אז ככה יצא, שבמקום להיות מוקסמת מהטקס כמו כל העולם ואחותו, ישבתי בתחושת פספוס ע-צ-ו-מ-ה, של כל הדברים שיכלו להשתפר, אם היו משקיעים את הכסף הזה [שאגב, אומרים שאין כסף בעולם.....] והמאמץ האדיר הזה, בדברים קצת יותר ידידותיים לעולם.
וקצת תמונות? (:
התעללות לשמה XD נטע מאחורה, ניקיטה באמצע ואני. כשליווינו גיחה של ח' (:
בהופעה של אבא שלי (: ניקיטה ואני [+דודפנה מצונזרת...]
ניייייפפפפפפפפפיייייייייי. לא פעם ראשונה שאני שמה את התמונה הזאת, אבל אני אוהבת אותה {:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נגה בלי ו'.