איגבי

אז עברתי מחלקה. בפעם השלישית. אחרי חודש באישפוז וחודש במומחים מצאתי את עצמי בחירום וטיפול נמרץ. האמתי שבכלל רציתי לחזור לאישפוז אבל די הכריחו אותי לעבור לחירום. העניין די הלחיץ אותי אבל בקרוב זה כבר יהיה שבוע שם ואני מסתדרת. זה די נחמד לעבור מעיסוק בהחזקת חיות, עבודת ניירת ושיעמום במומחים להכנת ערכת החייאה, מילוי פרופופול ואימונים בהוצאת קטטר מגופות (כי עוד לא יצא לי פשוט לנסות במשהו חי. אבל זה עוד יקרה). אני לא אגיד שהלחץ לגמרי נעלם. זה עוד פעם להתרגל לאנשים חדשים, מקום חדש ועבודה. אף על פי שזה די דומה לאישפוז ככה שזה לא יותר מדי שונה. אני עוד לא מרגישה הכי בנוח שם, לא כמו שהרגשתי באישפוז אבל אני מניחה שזה עניין של זמן והעיקר שהתרחקתי מכל הזבל שהיה סביבי בחודשיים הראשונים של השירות (וכשאני מדברת על זבל, אני מדברת על אנשים).

לצערי יש דבר אחד שלא משנה כמה מחלקות אעבור לא אצליח להתרחק ממנו. פעם זה נראה לי רחוק ממני (חוץ במשפחה ככה) אבל עכשיו אני מרגישה את זה וקשה לי. אני מדברת כמובן על הומופוביה. חוץ מזה שבפעם הראשונה בחיי יש מישהו בחיי שאני עוד מגדירה כחבר והוא ממש הומופוב. מעולם לא שמעתי כ"כ הרבה פעמים את המילה "איכס", "גועל" וכאלו בהקשר הזה. גם עובד אחד ששמע אותי מדברת עם בת שירות בנושא לא חשב פעמיים כנראה כשהוא החליט לשתף אותנו בדעה שלו שזה "מחלה" וש"יש אנשים שבוחרים להיות חולים". פעם כשהומואית ואני ראינו סיכה של "די להומופוביה" וחשבתי שלי אין צורך באחת כזאת. עכשיו אני כבר שוקלת לקנות ולשים על התיק של השירות. בכל אופן גיבשתי תשובה  לכל אלו שחושבים שמדובר במחלה והיא כזאת: "כן ,זו מחלה בדיוק כמו שיהודים מכינים מצות מדם של ילדים נוצרים וכמו ששחורים הם עבדים".

אני יודעת למה גרמנים משוגעים.!רק צריך להסתכל ולשמוע איך הם אומרים מספרים. זה נורא! XD ד"א אם אתם תוהים באמת איך הולך בקרוס אז, בינתיים הכל בסדר. למרות שלפעמים קשה לי ולפעמים קל. בכל אופן אני לפחות בדרך הנכונה להשגת מטרתי : )

ד"א תזהרו מאמפולות של אנדרנלין! הן מסוכנות! אני פתחתי אחת והיא פתחה אותי. זה מצחיק, אין לי בעיה לפתוח אמפולות ואמא שלי הזהירה אותי לא להפצע מזה ומה קרה? נפצעתי. אולי אם היא לא הייתה מזהירה אותי זה לא היה קורה? מעניין..חחח

וכאן נגמרו שידורינו להיום- אז שיהיה לכולם סופ"ש נהדר : )

ממני-

איגבי