איגבי

 הרבה זמן לא כתבתי פה, ועכשיו אני כבר מצוננת כמה ימים. אני חושבת שכבר עבר חודש מאז שעברתי מחלקה וקשה לי לומר אם אני באמת שמחה בחלקי.

באיזשהו מקום אני כבר לא חושבת שזה קשור למחלקה, זה קשור לאנשים. הרבה חושבים, לפחות כך הבנתי, שבני שירות מנוצלים. אבל אני לא מרגישה מנוצלת, ידעתי מראש לאן אני נכנסת ושעיקר תפקידי הוא "סדר וניקיון". מה שמפריע לי זה היחס, לפחות של חלק מהאנשים, במקום בו אני נמצאת.

אני לא מתה על רופאים,  זה לא סוד שרופאים הם הרבה פעמים מתנשאים. אז לא הלכתי לבית חולים של אנשים, אבל לא יודעת למה חשבתי שוטרינרים זה אחרת. בכל מקום יש אנשים כאלו, כך אני מאמינה, אבל זה נורא קל לזלזל בבן אדם שקטן ממך בהרבה מאוד שנים וכולה סיים תיכון. לי באופן אישי קשה לספוג את היחס הזה (שאני לא חושבת שאף אחד אמור לקבל בקלות ראש). זה לא שכולם כאלו, אבל אלו שכן גורמים לי יום אחרי יום לתהות אם עשיתי את הבחירה הנכונה . אני באה ברצון טוב ללמוד, להתקדם, לתרום ולא בשביל להרגיש שמזלזלים בי. וזה ממש לא עניין של אגו זה שמעולם לא קבלתי יחס כזה. בבית ספר, עד כמה ששנאתי (ועדיין) אותו, לפחות היו מורים שכיבדו אותי ,שראו שאני לא מפגרת ולא התייחסו אלי ככה. שם, שם זה אחרת. וזה לא שאני מנסה להוציא את המקום הזה רע, כי יש אנשים שם שלא מתייחסים אליהם ככה. אולי זאת רק אני, אולי לאנשים יש איזה אנטי לא ברור אלי. אני באמת לא יודעת. אבל מה שבטוח זה שחיים קלים זה ממש לא עושה לי.

בכל אופן, דווקא באיזשהו מקום שמחתי לגלות (לאור מה שאני רוצה לעסוק בו בעתיד) שהחלק שקשור במוות לא ממש מטריד את מנוחתי. אני אוהבת בעלי חיים, בכל ליבי אבל אני יודעת לעשות את ההפרדה (הכה חשובה הזאת) בין עבודה ורגש (לפחות בקטע הזה). אז כן, עד לא מזמן ישבתי בכיתה, הקשבתי למורים, כתבתי וכו' והיום יוצא לי להכניס גופות של חיות לשקיות ולהכניס אותם למקרר. זה לא מטריד אותי יותר מדי. בהתחלה קצת הגעילה אותי המחשבה של לגעת במשהו מת, אבל אחרי פעם-פעמיים זה כבר נהיה משהו שגרתי. וזה לא שלא היה לי עצוב על כמה בעלי חיים שם שמתו, וזה לא שלא היה לי עצוב להיות זאת שמלטפת אחרונה כלב כשהוא מורדם אבל אני לא חושבת שיש דבר יותר גרוע מלקחת את הדברים האלו ללב. לא כולם מתאימים לזה, אני מניחה, אבל אני שמחה שלפחות עול אחד ירד לי מהגב.

ולנושא אחר:

קניתי בסופ"ש את ICD-10 שזה ספר סיווג פסיכאטרי. קראתי בו קצת, אני ממש שמחה שיש לי אותו. עכשיו אני רק צריכה להשיג (אלוהים יודע איך) את הDSM (ב2013 יוצאת מהדורה חדשה, אני תוהה אם שווה לחכות). בכל אופן הספר הזה  יקר בטירוף (בערך כמו הספר מז"פ שרציתי אם לא יותר) וגם לא מצאתי אותו בחנויות (או לפחות ברשתות הגדולות) פה בארץ. זה לא שאני ממהרת לאיפשהו אבל עדיין, אשמח שהספר הזה יהיה ברשותי יום אחד.

ובהמשך לפוסט הקודם-

אני מנסה (לפחות קצת) לעורר עניין בנוגע להומופוביה. אז באמת קניתי לי, ולעוד בת שירות, סיכה עליה רשום "די להומופוביה" עם יד כמו בתמרור עצור.

ואני הולכת עם זה על התיק של השירות שלי (שהרי לפני שהלכתי לשם לא באמת חשבתי שאני זקוקה לסיכה כזאת). אני לא באמת מאמינה שזה עוזר, אבל לפחות אני יודעת שאני מנסה. ובהמשך למשפט שאמרתי בפוסט הקודם, הנה משפט חדש שעלה לראשי אחרי שכבר קראתי לא פעם פה בישרא (ושמעתי מחוצה לה) אנשים שאומרים שזו מחלה נפשית אז: "הומואים סובלים מבעיה נפשית כמו ששחורים סובלים מבעיה גופנית" נכון? מאוד הגיוני, הא?

בדיוק כמו שרשום בספר שקניתי: " העדפה מינית בלבד אינה נחשבת להפרעה"- אנשים תקלטו את זה כבר!

ולתמונה (הרי חייבת להיות אחת כזאת!..חחח...):  

ד"א איזה כיף שהחורף הגיע!  ואם תהיתם (למרות שלא זכור לי אם בכלל ספרתי) המבחן בגרמנית הלך בסוף בסדר (קבלתי gut).

חודש הבא אני עומדת להתקשר לבית -הספר בקשר לבגרות חוזרת בחיבור (אני מקווה לשפר ושזה גם יעזור לי סוף סוף לעגל את הממוצע שלי, ללא הבונוסים שנותנים באוניברסיטה, מ89 נקודה משהו משהו משהו ל90).

אז שיהיה לכם המשך שבוע נהדר ,סופ"ש מקסים ושאני אבריא בקרוב P : 

שלכם,

איגבי (המצוננת)