"בחינוך נוביל מהפכה אמיתית. נוציא את הנכבה ונחזיר את הציונות ומורשת ישראל."
זאת ההבטחה שנתן אתמול בנימין נתניהו בוועידת הליכוד.
אכן, מהפכה מרשימה ביותר.
כידוע, כל ספרי לימוד ההיסטוריה בישראל מבוססים על המחקרים של בני מוריס, ברוך קימרלינג, וואליד חאלידי ואילן פאפה. ולא מדובר, כמובן, בואריאציות על הנוסחה הקצרצרה שמופיעה בויקיפדיה העברית תחת הערך נכבה, ואפילו לא בגרסה היותר מקיפה שמופיעה בויקיפדיה האנגלית, אלא ממש בהצלבה עמוקה של שלל מקורות על הנכבה, תוך התעלמות וגימוד מוחלט של נקודת הראות הציונית לגבי מלחמת העצמאות.
אחרי עשרות שנים בהן לא היתה שום התייחסות מאוזנת לנושא, בשנים האחרונות מערכת החינוך השכילה לחקור, למצוא ולהכניס לספרי הלימוד – בבי"ס היסודי ובתיכון - את כל הסטטיסטיקות והמחלוקות על מספר הכפרים שנמחקו, את שלל הסיפורים על השלבים השונים והאופן שבו התבצע הגירוש – ואפילו לא שכחו את האנקדוטות – כולל הנפת היד הקטנה של בן גוריון כשהמפקד הצעיר יצחק רבין שאל אותו מה לעשות עם ערביי לוד ורמלה. אם זה לא מספיק, ספרי הלימוד ממשיכים ומספרים על מדיניות הפקעות הקרקעות של כל ממשלות ישראל, מיום קום המדינה ועד עצם היום הזה.
אני שמח שנתניהו מצא לנכון, בכלל, להתייחס לנושא החינוך בוועידת הליכוד, ויותר מזה, שהוא התעלם משלל דברי ההבל והעצות של כל מיני "אנשי חינוך". הוא יכול היה להבטיח למשל, להגדיל את תקציב החינוך, להעלות את שכר המורים, או אפילו להציב יעד של לא יותר מעשרים וחמישה תלמידים לכיתה. הוא יכול היה לדבר על הקשר בין המצוקה החברתית למעמד החינוך, ולהציע להעמיד את בית הספר כמרכז קהילתי, לשינוי והעצמה של אוכלוסיות שלמות. אין לי ספק שאם ביבי היה בוחר לדבר על אחד הנושאים האלה, ועידת הליכוד היתה מריעה לו ממושכות. במקום ללכת על המובן מאליו, הוא בחר להגיד את האמת שלו, להתעקש על הנקודה החשובה ביותר, ולעמוד מאחוריה. כמו מנהיג אמיתי.
עוד דבר שאני אוהב במיוחד בהצהרה הזאת היא שאלו אינן מילים ריקות. נתניהו אכן יוכל להביט בעיני בוחריו בעוד ארבע שנים ולהגיד: "מילאתי את הבטחתי. ביצעתי את המהפכה האמיתית בחינוך. הוצאתי את הנכבה מתכנית הלימודים." אני יודע שהוא יכנס צוות מומחים, וכולם כאחד יעברו על כל ספרי הלימוד ויעקרו מהם כל איזכור לנכבה.
זה אגב, לא אמור לקחת כל כך הרבה זמן.
בתור שירות לנתניהו, ואחרי שיטוט נרחב ברשת, אני יכול כבר להפנות אותו לכל האיזכורים של הנכבה בספרים שאושרו על ידי משרד החינוך. מדובר עד כמה שידוע לי, בספר אחד, המיועד לכיתות ג' בחינוך הממלכתי הערבי - ואולי גם היהודי, זה לא היה מספיק ברור - ספר שנקרא "לחיות יחד בישראל" בהוצאת מט"ח, המרכז לטכנולוגיה חינוכית.
כבר משם הספר אפשר לנחש את תוכנו החתרני, אבל תוכו גרוע עוד יותר. הוא מציין - אוי לאוזניים שכך שומעות - שמקצת התושבים הערבים גורשו מבתיהם והפכו לפליטים עם הקמת המדינה, וכי ישראל הפקיעה אדמות רבות מן הערבים.
השם המפורש – נכבה, מופיע במשפט הבא: "בסיום המלחמה ב-1948, התגברו היהודים על הערבים ונחתמו הסכמי שביתת נשק בין מדינת ישראל לשכנותיה... הערבים מכנים את המלחמה "נכבה", כלומר אסון כבד, ואילו היהודים מכנים אותה מלחמת העצמאות".
נדמה לי שאין אף איזכור נוסף של הנכבה בתוכנית הלימודים. אולי גם נתניהו עצמו יודע את זה. אבל מה זה משנה, העיקר שעושים מהפכה אמיתית בחינוך. ולא סתם זורקים סיסמאות פופוליסטיות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
