את התקליט השני של קוסטלו, This Year's Model, שיצא ב-1978, אני אוהב פחות מהראשון, למרות שגם אותו חרשתי לעומק, ושיש כאלה שטוענים שהוא-הוא האלבום הטוב ביותר שלו. גם כאן הטקסטים חמוצים ומתחכמים ומתריסים. באופן כללי, הוא פחות אלבום רית'ם אנד בלוז ויותר נוטה לניו-ווייב. אם אתעכב עליו - ויש על מה - הסדרה הזאת תימשך לנצח. שני שירים טובים במיוחד יש כאן.
הראשון הוא pump it up!
את השני, שוב, אני מניח שרובכם מכירים. קוראים לו I don't want to go to) Chelsea)
במהלך סיבוב ההופעות של התקליט הזה, קוסטלו התחיל את מערכת היחסים שלו עם בב ביואל, שבין היתר, היתה דוגמנית של פלייבוי. זה היה די מאכזב מבחינתי כשגיליתי את זה. רכילות עליו לא באמת מעניינת אותי, אבל נראה לי הגיוני להזכיר את העובדה הזאת, לאור הבוז שלו, לכאורה, לסמלים ריקים של אופנה. מצד שני, זאת היתה הבחירה שלו, והיו לה גם מערכות יחסים עם דייויד בואי, ג'אגר וג'ימי פייג', כך שכנראה שהיא היתה יותר מסמל ריק של אופנה. והיא גם אמה של ליב טיילר המדהימה. אז בסדר. לא באמת חשוב. מי שקורא לאלבום שלו This year's Model, לא אמור להיות מופתע אם הוא נופל ברשת של עצמו.
תוספת עריכה: מכיוון שהפיסקה האחרונה עוררה שערוריה זוטא בתגובות -התעניינתי עוד קצת. אז כן, היא גם שרה, וגם כותבת, וכדי להביא דברים בשם אומרם הנה האתר שלה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
