המנוע התחמם ליד נתניה. שני הילדים כבר ישנו, הגשם גָשָם. ְֱֲֳִִֵֶֶַָָָֹֻּׁׂ
במקום הדלקת נרות נעימה עם כולם,
פרסנו פרסה לכיוון הבית, נסיעה בהפסקות כל רבע שעה
והתקעות סופית, עם פיצוץ מפתיע אחרי שדיממנו את המנוע, ועשן, קילומטר לפני הבית.
הגשם המשיך לגשום, והחמודים הקטנים לישון. ָָֹֹֹֹּׁׁׁׁׁׁׂׂׂׂׂׂׂ
גם ככה אנחנו בלי שקל.
רבע התכוונתי ברצינות, במוסך, ביום ראשון בבוקר, כששאלתי את הבן של זוהיר אם, לאור המצב, יש הנחה לתומכי חד"ש. הטלוויזיה היתה פתוחה במשרד, עם תמונות מהגל הראשון. הוא אמר את זה מהר:
תשמע, את החמאס צריך לזיין, אבל זאת לא מלחמה בחמאס, זאת מלחמה בפלסטינים.
הפצצה לא יודעת את מי היא הורגת. בשביל מה להרוג שלוש מאות אנשים? כוס אמא של ברק, כוס אמא של אולמרט, מה הם עושים.
כוס אמא של החמאס גם. אבל מה זה יביא? רק דם זה מביא ואנשים יותר שונאים. זה לא מלחמה בחמאס. זה מלחמה באנשים.
("הוא אמר לזיין?", שאלה סקא. וואו.)
הוא נראה בן שבע עשרה, אבל הוא בטח בן 22. אנשים לגמרי מהיישוב, עסק מבוסס. לא היתה טיפה תוקפנות כלפי, וגם הנחה הוא לא נתן.
צריך להבין את מה שהוא אומר, כי זה ההבדל הבסיסי ביותר בראייה של מה שקורה עכשיו. והמתח הזה בין ההבנות הוא כרגע הדבר המסוכן ביותר בעיני, בתוך ישראל.
רוב הישראלים משוכנעים ש"אנחנו" נלחמים בחמאס.
הפלסטינים - עם תז כחול או כתום - יודעים שמאות ההרוגים ואלפיים הפצועים הם ברובם לא חמאס, אלא "סתם" אנשים רגילים. ילדים, זקנים, תומכי פת"ח, א-פוליטיים, בוגרי קורס שוטרים, רופאים ורופאות, מורים ומורות, גננים וגננות, מה שתרצו. וכן, גם לוחמים ומנהיגים של החמאס.
(בבית חנינא הקימו ביום ראשון אוהל אבלים. המשטרה הרסה את האוהל. מבחינתה זו הזדהות עם החמאס. אבל הפצצה, כידוע, לא צויידה בחיישן מיוחד שיודע לזהות את האידיאולוגיה של מי שהיא פוגעת בו. באזור צפוף כמו עזה, היא לא משחקת אותה ראש (נפץ) גדול. היא פשוט פצצה. היא עושה את העבודה שלה בלי לשאול שאלות. לא בת כמה את, ולא במה את מאמינה, ולא למי הצבעת לחמאס או לפתח)
אם תיקחו בחשבון את הכעס על כל שנות ירי טילים על שדרות, תכפילו ב-20, ותכווצו ליומיים, תקבלו את העוצמה.
בגלל זה נדיה חילו מזהירה מפני אינתיפאדה חדשה.
בגלל זה הערבים בישראל כועסים, מפגינים, ומאות כבר נעצרו.
בגלל זה שר הספורט מג'אדלה החרים את ישיבת הממשלה וננזף.
בגלל זה המועמדת מספר 12 במר"ץ הודיעה שהיא פורשת מהרשימה לכנסת.
לחם מבחינת הליכוד וליברמן, שמצפים מהם, כנראה, להניף דגלי ישראל ולתרום ללב"י.
מבחינת כל הפלסטינים זאת המשך המלחמה בהם, הפעם בתואנה שנלחמים בחמאס. כמו שפעם נלחמו בערפאת.
ואצל היהודים?
קואליציה מוזרה.
אלה שרוצים שישראל תחסל את החמאס כדי שאבו מאזן יעשה איתנו הסכם. (כמו ציפי ליבני שאמרה: המלחמה בעזה חיונית לקידום השלום)
ואלה שרוצים שישראל תחסל באופן כללי את התנועה הלאומית הפלסטינית. כדי שאף אחד לא יעשה איתנו הסכם. אף פעם.
ונדמה לי שאלה הרוב.
ביחד.
כאילו שאם אבו מאזן יחזור לעזה על כנפי האף 17 הישראלים תהיה לו סמכות מינמלית.
אז אני מצטער, לא עניינם של הישראלים לקבוע מי מייצג אותם. את זה הם קובעים. ואפילו כשאבו מאזן רצה אחדות אחרי הבחירות - ישראל וארה"ב לא הסכימו.
שימו לב:
לא רצו לסגור עם ערפאת, אמרו שדרישותיו מוגזמות.
קיבלו את אבו מאזן.
לא רצו לסגור עם אבו מאזן, אמרו שהוא לא רלוונטי
קיבלו את החמאס.
לא רוצים את החמאס?
טאף שיט. טו לייט.
(ולמי שלא יודע - החמאס גדל והתחזק בעידוד השב"כ - כשישראל קיוותה להחליש את הפת"ח, בשנות השבעים והשמונים. וקשה בכלל לספור את הטעויות שישראל עשתה ביחס לאבו-מאזן. אז עכשיו פתאום רוצים לעזור לו. הלו?)
לחמאס יש, כנראה, רוב אצל הפלסטינים מאלף סיבות, גם בגלל שהדרך המדינית של הפת"ח לא הובילה להפסקת הכיבוש, וגם בגלל השחיתות. מצד שני, מי שחושב שישראל או ארה"ב או מצרים יכולה להתערב בכוח ולשנות את מאזן הכוחות - עושה בפועל בדיוק את ההיפך. היחידים שיכולים להפיל את החמאס הם הפלסטינים עצמם. ובכל זאת, בניגוד לכל מה שיגידו לכם:
א. רוב הפלסטינים עדיין תומכים בפתרון שתי המדינות.
ב. גם עם החמאס יש על מה לדבר.
אה, ועוד דבר אחד: מי שחושב שישראל היא מדינה מתונה והחמאס תנועה קיצונית, שיחשוב שוב.
נזק סביבתי:
המלחמה כבר עלתה מיליארד שקלים. זה בערך המחיר שלה לשבוע. התקציב השנתי של המשרד לאיכות הסביבה הוא קצת פחות ממאתיים מיליון ש"ח לשנה.
תזכורת:
מלחמת לבנון עלתה באיזור ה-25 מיליארד, כמעט כמו תקציב החינוך לשנה שלמה.
הכל פוליטיקה
מי הפר בעצם את הרגיעה? ולמה?
ומה התסריט האופטימי ביותר מכל זה?
שהבומרנג שיחזור אלינו, יהיו פחות מכאיב ממה שהוא עלול להיות. כרגע, התמיכה השקטה של מצרים מעוררת עליה זעם עצום. התמיכה השקטה של אבו מאזן מעוררת עליו גיחוך. בינתיים, כל המבצע לא מעלה את רמת האהדה לישראל ולא מחזק את המתינות במזה"ת. בדיוק ההיפך.
שלב השאלות
אבל אתה בעצמך אומר שהם בחרו בחמאס - אז מגיע להם מה שהם מקבלים, לא?
זה ההגיון של צה"ל והממשלה, ושל רוב הישראלים. זה בדיוק הגיון שמצדיק טרור. באותה מידה אפשר לפגוע בכל ישראלי שהוא, בגלל שבחרו בשרון, או ברק או ביבי . אפשר לפי ההגיון הזה לפגוע בכל ישראלי, מכיוון שהעם באופן דמוקרטי בחר להמשיך את הכיבוש, או להפציץ את לבנון. מה זה הקשקוש הזה?
אבל הם אומרים שהם לא מוכנים להכיר בישראל ! ושאין על מה לדבר!
בדיוק כמו שהממשלה לא מוכנה לדבר איתם. אז אומרים. כשיש על מה לדבר - ויש על מה - מדברים. שום דבר לא עומד במקום. דברים שרואים מכאן לא רואים משם. אפשר להתחיל עם הודנה של 15 שנה, אם רוצים.
אבל יצאנו מעזה והם...
די עם השטות הזאת. לא יצאנו מעזה. עזה בשליטה ישראלית. לא יצאנו מעזה. אין אפשרות לקיים יבוא ויצוא מעזה. נקודה. אין אפשרות לקיים חיים סבירים בעזה. נקודה. אם נמל עזה היה פתוח.... או שדה התעופה... או המעברים למצרים... או המעברים לישראל... ככה, כמו שזה, מאז ההתנקות, עזה עדיין באחריות ישראלית. אולי כוחות צה"ל יצאו מעזה, אבל עזה היא לא עצמאית, ולא היתה לרגע.
בסדר, די לחפור עם מה שהיה., אבל מה עם הקסאמים, עכשיו - איך מפסיקים אותם ואת הגראדים?
קודם כל, שימו לב, כמו במלחמת לבנון, לקחו מצב גרוע והחמירו אותו פי כמה. אבל, שיט, זה כבר קרה.
מדברים ישירות עם החמאס בעזה. עוצרים את ההפצצות ל-48 שעות, כביכול לסיוע הומניטרי, ובזמן הזה מודיעים על פתיחת המעברים, ומבטיחים את הפסקת המצור. עושים את זה בערוצים שכבר שימשו בעבר. בפועל כבר דיברו עם החמאס, ואפשר לעשות את זה שוב.
אבל איך מבטיחים שהם לא יחזרו להפציץ אותנו?
רק על ידי תהליך מתמשך שכיוונו שלום.
ובכלל, השמיכה קצרה מדי, הארץ קטנה מדי, אנחנו יותר מדי שלובים. אני אגיד את זה בפעם השמונים וארבע אלף בחיים שלי: עד שלפלסטינים לא יהיו שקט, שלווה, כבוד, שוויון, עתיד, תקווה וריבונות, עד שהם לא ירגישו בעלי-בית כמו היהודים - לא יהיה כאן רגע של שקט. יהיו הפוגות, אולי - אבל שום סיכוי לאיזשהו עתיד נורמלי.
אבל איך אפשר לדבר איתם אם הם מפולגים?
פאק יו! אחרי שעושים כל מה שאפשר כדי להחליש את הפת"ח במשך שנים, עכשיו אומרים שאי אפשר לדבר כי הם מפולגים? טוב נפסיק עם ההאשמות. גם הפלסטינים רוצים אחדות. נותנים להם לסגור ביניהם מה הם עושים, ומכבדים את ההחלטה שלהם. לא אומרים להם שאם הם משתפים את החמאס, אז לא מדברים איתם. בינתיים, למשל, מתחילים לפנות התנחלויות מבודדות. משהו שנראה אמיתי, ולא רק פקה פקה על "תהליך השלום".
מחווה לאריק איינשטין
כשהיינו צעירים
את זוכרת
אז פרצה המלחמה
והיום אחרי שנים
אין אחרת
זו אותה המלחמה
תפגיז אותי עכשיו
את אומרת
אז גם את אהובתי.
על הכל הייתי שוב,
שוב חוזרת
כמה טוב שאת איתי
בגלל הפקרות וטיפשות היציאה למלחמה בלבנון, כמה עשרות אלפי ילדים בצפון סבלו מתסמינים חריפים של פוסט-טראומה.
עכשיו, בגלל אותה הפקרות וטיפשות, מחריפים ומגדילים את איזור הטראומה בדרום.
ֳֵַַָָָָֹֹֹֹֹֹֹׂׂׂׂׂינַָָֹֹֹֹּּּּׁׁׁׁׁׂׂ
ובסוף למרות הכל, הגענו הביתה בלי שהם ירטבו. ובלי שיתעוררו. בניגוד לכל הסיכויים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
