| |
dhanjahganjahland
זוקפת כפופים
מתירה אסורים מלבישה ערומים
פוקחת עוורים |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2006
 המתחזק
יש לי כאן בעיה לא פתורה עם הקול המדבר. אם באמת הייתי דנג'ה גנג'ה היה לי יותר קל לכתוב את הבלוג שלו.
יופי של בלוג, אגב. היה לו לדנג'ה, אם הוא היה טורח לכתוב אותו. ולטפח אותו.
אבל דנג'ה חי את החיים. בתקופה הזאת הוא מעדיף לחיות מאשר לכתוב. הוא אומר שלכתוב את עצמו כובל אותו למה שהוא היה אתמול. ולא מאפשר לו להשתנות.
זה מצחיק אותי.
זאת בדיוק הסיבה שבגללה התחלתי לכתוב לעצמי בגיל 12: כדי לשמור שאני לא אשתנה מהר מדי בלי להבין מה קורה. כדי לנסות לגלות המשכיות.
בקיץ בין ו' ל-ז', התבלבלתי. חבר ובן דוד היו איתי בקיטנת פנימיה של שבועיים. הם התאהבו בדוריס המאוד נחמדה. גם אני התאהבתי בדוריס. מצאתי חן בעיניה והתחלנו לדבר על זה שנהיה חברים, למרות שאנחנו לא גרים קרוב. בן הדוד (הכריזמטי משהו) והחבר כבר עברו למונה, הבלונדינית מאילת. ראיתי שהיא באמת חמודה, מונה, ורקדתי איתה בערב ונהיה לנו עניין. בינתיים דוריס אמרה שהיא תשאל את אבא שלה אם הוא מסכים שיהיה לה חבר שגר בהרצליה. עוד זה קורה, והבן דוד והחבר המשיכו הלאה, לאביבה, אנגלו-סקסית מתוקה ורהוטה. על הדרך הם שיכנעו אותי שדוריס ומונה מכוערות פחד. ושלמונה יש אף ארוך. למזלי לא מצאתי חן בעיני אביבה, כך שיכולתי גם לטעום כישלון. ולמזלי רכבת השדים הזאת נמשכה רק שבועיים.
חזרתי משם תוהה אם בכלל יש לי אופי. ואם כן, איזה מין אופי זה? איפה הוא היה כשהייתי צריך אותו? איך השפיעו עלי ככה? איך לא ראיתי לא את עצמי ולא את הסביבה? מה זה היה? התחריתי בהם? איך הצלחתי להתאהב בשלוש בנות תוך שבועיים? מה הביטלס היו אומרים על זה? מה זאת זילות האהבה הזאת?
לא היתה לי ברירה והחלטתי לתעד לעצמי את התחושות שלי לגבי , טוב - בעיקר וקודם כל בנות - אבל גם בכלל. זה היה קשה מדי. החלטתי להסתפק בלספר את הסיפור. את מה שקרה.
כדי שכשאחזור ואקרא - באמת אבין מה היה.
בינתיים עברו כמה שנים, וכתבתי וניסיתי להבין והמשכתי לכתוב, והבנתי פתאום הרבה מאוד, ולא יכולתי לקרוא בכלל ואיפסנתי בקופסה ובעוד קופסה. לפעמים מחברות ישנות תוקפות אותי באמצע היום ומזכירות לי את ההתרסקות הגדולה של 87' או של 89' או של 91'. קבצים צפים עם תזכורות למלוא הלחץ של 93 ולפתטיות המעיקה שבאה אחרי הנכבה הרגשית של 95/6.
לדנג'ה אין את הבעיה הזאת. הוא השאיר פעם את כל הכתבים שלו - 14 שנה של מחברות ושירים ותמונות - באיזה בית שהוא גר בו. כשהדייר עזב, הם קבעו שדנג'ה יבוא לקחת את הניירות, אבל איכשהו זה לא יצא. זה מסוג הדברים שדנג'ה לא מצטער עליהם, אבל אני כן.
אז מה בינתיים? בינתיים אני כאן. אני אנסה לשמור את המקום עד שדנג'ה יחליט שהוא רוצה לבוא ולעשות פה דברים באמת מעניינים. בינתיים אני רק אתחזק.
| |
| כינוי:
בן: 64
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
