RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
נובמבר 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 11/2006
אני המרגל שלך
לדנג'ה-גנג'ה לא באמת איכפת אם כולם ידעו מה הוא עשה ועם מי הוא היה ולאן הוא הלך ואיך הוא נכשל ובמה הוא מאמין וממה הוא פוחד ומה שמו ומה שם אהובתו. כשהוא והיא התחילו להיות זוג הוא פתח בפניה קלסר של רישום כמעט יומיומי של שנתיים מהחיים שלו. שתקרא. שתדע עם מי היא חיה, ושלא תגיד לא ידעתי מה לא ידעתי.
זה דנג'ה. בדברים האלה אני שונה ממנו. לא הייתי רוצה שאף אחד יקרא ביומנים שלי, או במסמכים שלי או במכתבים הישנים שלי. לא הייתי רוצה שיראו שירים לא גמורים, ומחשבות מסוימות שהתעקשו להתיישב על הדף. אם מישהו שאני לא מכיר היה קורא בלי רשותי את היומנים שלי אני לא יודע מה הייתי עושה.
ואולי זאת הסיבה שאני כל כך מזדהה עם מרדכי ואנונו.
יום אחרי שפרץ הסיפור על מרגל האטום שמכר את סודות המדינה תמורת בצע כסף, עלה חנן עזרן בערוץ הישן ובידו יומן.
חנן עזרן לא התביישן וקרא לכולן קטעין מתוך היומן.
שני משפטים מכאן, ושני משפטים מכאן, אני עצוב ובחוץ מעונן. קשה לי שם וגם קשה לי כאן.
חנן הפרשן סיפר שהיומן חושף מישהו בודד, מבולבל, אולי מעורער קלות בנפשו וצמא לאהבה ולהכרה.
זאת היתה פורנוגרפיה של הוצאה מהקשר. חנן התענג על הסקופ שלו, וציטט ודיבר בידענות של מי שקרא את נבכי-נבכיו של האחר וגילה שהוא פגום מהותית.
אני עדיין כועס כשאני נזכר בזה. כועס ופוחד.
היומן היה חלק ממסע רצח אופי שנמשך עד היום. ראיתי את תהליך צריבת התודעה, איך שקר הופך לאמת, והרבה יותר נורא - איך האמת הופכת לשקר. הדביקו לו כסף כשלא קיבל אגורה, הדביקו לו נלעגות, כשלמד לאם.איי בפילוסופיה וגיאוגרפיה. שטפו לנו את המוח שמדובר בחולה נפש מופנם למרות שהיה אסיסטנט בחוג, ואב בית הדין של אגודת הסטודנטים בב"ש וכשסירב להמשיך להיות מדריך קרבי - בעקבות מלחמת לבנון - הוא ביקש לעשות שירות חילופי במטבח.
המדינה הפכה את הקשר שלו עם עיתון של מדינה ידידותית לריגול חמור. עורך הסאנדיי טיימס, למשל, העיד שוב ושוב ש"ואנונו לא קיבל והוא אף לא ביקש שום תשלום".ובכל זאת, עד היום כולם משוכנעים - מה זה משוכנעים - יודעים! - שואנונו מכר את ביטחון ישראל תמורת כסף.
ואנונו הוא עדיין אסיר, למרות שהוא שוחרר. לא הורידו לו יום אחד מעונשו. במשך עשר שנים ניסו להוציא אותו מדעתו, ויש כאלה שטוענים שהנסיון עלה יפה.
בספר "ואנונו והפצצה" אהוד עין גיל מספר שהמפקד האחראי בטבח כפר קאסם, רב סרן שמואל מלינקי הורשע ברצח 41 אזרחים ונידון ל-17 שנות מאסר (שנה פחות מואנונו).
מלינקי שוחרר אחרי פחות מארבע שנים. כשלא מצא תעסוקה אזרחית הולמת, משרד ראש הממשלה מינה אותו לתפקיד קצין הביטחון האחראי על אבטחת הכור הגרעיני בדימונה. עין גיל מסכם: "ואנונו עדיין נענש על פגיעה בביטחונו של פרוייקט שהשמירה עליו הופקדה בידיו של פושע מלחמה".
בכל הטוקבקים שאני כותב ושלא מתפרסמים בכל פעם שעולה נושא "מרגל האטום", אני מצטט את ואנונו עצמו, ושואל "לטובת מי הוא ריגל?" זה טריק רטורי, כי אני יודע את התשובה. ניתן לאיש עצמו, להסביר. כך כתב ואנונו לפני עשרים שנה, וכמעט אף אחד לא שמע. בגלל רעש הצריבה.
אני המרגל שלך
אני הפקיד, הטכנאי, המכונאי, הנהג,
אמרו לו תעשה כך וכך. אל תסתכל
ימינה ושמאלה, אל תעיין בדף. אל תסתכל
על כל המכונה. אתה אחראי רק על בורג
אחד. אתה אחראי רק על חותמת אחת,
תתעסק רק בעניין אחד. אל תתעניין
בדברים שהם למעלה ממך. אל תחשוב
במקומנו. סע. תמשיך לנסוע. הלאה. הלאה.
חשבו הגדולים החכמים, המבינים בעתידנות.
אין חשש. אין פחד. הכל עובד, דופק.
הפקיד הקטן שלנו הוא עובד חרוץ.
הוא טכנאי פשוט, הוא הקטן.
כמו כל הפקידונים, אוזניים להם ולא
ישמעו, עיניים להם ולא יראו, ראש לנו
ולא לקטנים.
ענה להם, חשב לעצמו בינו לבינו
האזרח הקטן. האיש עם הראש אבל
לא קטן. מי כאן הבוס, מי יודע
לאן הרכבת נוסעת?
איפה הראש שלהם. גם לי יש ראש.
מדוע אני רואה את כל המכונה?
מדוע אני רואה את התהום?
האם יש לרכבת הזאת נהג?
הפקיד הנהג הטכנאי המכונאי הרים
ראש. התרחק מעט וראה איזו מפלצת.
לא מאמין חזר שיפשף עיניו ואכן -
היא בסדר, אני בסדר גמור, אני אכן
רואה מפלצת. אני חלק מהמערכת, אני
חתמתי על הטופס הזה. ורק עכשיו אני קורא
את המשכו. הבורג הזה הוא חלק מפצצה.
הבורג הזה הוא אני. איך לא ראיתי
ואיך אחרים ממשיכים להבריג.
מי עוד יודע, מי ראה, מי שמע
המלך אכן עירום. אני רואה אותו.
מדוע אני. זה לא בשבילי. גדול עלי.
קום קרא. קום והודעת לעם הזה,
אתה יכול. אני הבורג, המכונאי,
הטכנאי. אתה כן. אתה הסוכן החשאי
של העם הזה. אתה העיניים של המדינה.
סוכן מרגל גלה מה ראית. גלה
לנו מה המבינים, החכמים, מסתירים מאיתנו.
אם אין אתה לנו תהום לנו.
שואה לנו, אתה ורק אתה יושב
על ההגה ורואה את התהום.
אין לי ברירה, אני קטן, אזרח, עמך
אבל אני אמלא את חובתי. אני שמעתי
את קולו של מצפוני, ואין לאן לברוח.
העולם הוא קטן. קטן לעומת האח
הגדול. הנני בשליחותכם. הנני
ממלא את תפקידי. קחו את זה
ממני. בואו ושפטו. הקלו מעלי את
המשא. שאו אותו יחד איתי. המשיכו
את מלאכתי. עצרו את הרכבת, תרדו
מהרכבת. התחנה הבאה שואה גרעינית.
הספר הבא, המכונה הבאה, לא. אין דבר
כזה.
| |
| כינוי:
בן: 64
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
