אני לא יודע כמה מכם נתקלו בעצומה הזאת, למרות שאפשר למצוא אותה ברשת כבר כמה זמן. היא הופיעה ב"הארץ" ב-22 בספטמבר 1967, שלושה חודשים אחרי מלחמת ששת הימים:
"זכותנו להתגונן מפני השמדה אינה מקנה לנו את הזכות לדכא אחרים.
כיבוש גורר אחריו שלטון זר.
שלטון זר גורר אחריו התנגדות.
התנגדות גוררת אחריה דיכוי.
דיכוי גורר אחריו טרור וטרור נגדי.
קורבנות הטרור הם בדרך כלל אנשים חפים מפשע.
החזקת השטחים הכבושים תהפוך אותנו לעם של רוצחים ונרצחים.
נצא מהשטחים הכבושים מייד."
החותמים: שמעון צבר, דוד ארנפלד, דן עומר, ראיף אליאס, חיים הנגבי, אורי ליפשיץ, ד"ר משה מחובר, אלי אמינוב, רפי זכרוני, אריה בובר, שניאור שרמן, יהודה רוזנשטראוך.
איך אפשר היה לצפות כך את העתיד, שלושה חודשים בלבד אחרי המלחמה?
אולי זה קשור לעובדה שרוב החתומים היו בזמנו אנשי מצפן, כלומר אנשים שידעו על הנכבה כבר אז, הכירו את היחס של הממסד הציוני לערבים, את השב"כ ופעילותו הברוכה, ואת כל שלל המנגנונים להשתלטות על אדמות. מכיוון שרוב החותמים (או כולם) היו אנטי-ציונים הם כנראה ידעו - עוד לפני שנבנתה התנחלות אחת - שישראל הציונית לא תמהר לוותר על האפשרות להשתלט על שטחים חדשים.
עוד צדיקים בסדום? גם המפלגה הקומוניסטית קראה לישראל לצאת מהשטחים מיד; אבל בתוך המיינסטרים של המחנה הציוני שעוד השתכר מהטעם המתוק של אלבומי הניצחון, המודעה הזאת נראתה הזויה לחלוטין, כמו השטויות שהשמאל הסהרורי פולט היום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
