כשדן חלוץ מונה לרמטכ"ל, כמה ארגוני שמאל עתרו לבג"ץ נגד המינוי. הסכמתי איתם, אבל ידעתי שאין סיכוי שהנימוקים שלהם יתקבלו וניסיתי לעניין אותם בנימוק נוסף, שאולי כן יצליח לשכנע את בג"ץ.
הם אפילו לא ענו לי. מכיוון שאני לא מוצא את הטקסט המקורי, אני משחזר את מה שבערך כתבתי להם:
"כל מי שאי פעם סיים קורס מאמנים בוינגייט, יודע שהדבר האחרון שצה"ל צריך בתקופה הזאת הוא חלוץ בעמדת הרמטכ"ל, אפילו אם יש לו נסיון כשחקן כנף. חלוצים חושבים התקפה התקפה התקפה, ומבחינתם, שמישהו אחר יעשה הגנה. והרי צה"ל אמור להיות צבא הגנה לישראל, לא צבא התקפה לישראל.
אז אני לא אומר שצריך למנות שוער לתפקיד. ואני גם מבין את ההתנגדות למינוי בלם או מגן שמאלי. אבל חלוץ? במצב הגיאופוליטי הנתון זה עלול להסתיים באסון.
כל מי שמבין מעט בכדורגל יודע שהמינוי האידיאלי - לקראת ביצוע ההתנתקות - הוא קשר אחורי. אחד שיכול להצטרף להתקפה - אבל קודם כל דואג להגנה, ובעיקר חושב איך לקשר בין כל חלקי הקבוצה.
לכן, במקום חלוץ, אני מציע למנות לתפקיד קשר אחורי עם נסיון בינלאומי מוכח, מישהו כמו וואליד באדיר."
כאמור, הם לא ענו לי, ואני מניח שפרקליטיהם הנכבדים לא טרחו להעלות את הנימוקים הראויים האלה בבג"ץ.
אבל אתם כבר יודעים מה קרה. חלוץ יצא להתקפה (מתפרצת), חשב ששחקני הכנף יתעלמו מהרעד הקל, ויכריעו את המשחק עבורו. בסופו של דבר קיבלנו שליש מתושבי הצפון בפוסט-טראומה, וגם יצא תיקו מאוד לא מכובד.
אז אולי בכל זאת היה עדיף למנות את וואליד באדיר?
תוספת עריכה במיוחד לאידיום: מבוא לתפקידים בכדורגל ולוואליד באדיר:
כדורגל
השוער הוא חייזר, יצור אקס טריטוריאלי. המבנה הרגשי הפנימי שלו שווה עשרה פוסטים, שאולי אכן ייכתבו. הוא חיה מסוג אחר, חוקים אחרים חלים עליו, ועולמו הפנימי שופע וגועש. ידוע כבעל שריטה, אחרת לא היה מוצא את עצמו מזנק לשלוליות ולרגליים של בריונים ששועטים לעברו כמו עדר קרנפים. לעיתים קרובות מואשם בהפסדים.
את השוער לא סופרים, כצפוי, כשמדברים על טקטיקה. לכן כל המערכים מסתכמים ב-10. 4:2:4, או 3:3:4, או 2:4:4 כשכל מספר, מימין לשמאל מייצג, לפי הסדר את שחקני ההגנה, הקישור, וההתקפה. ההגנה כוללת מגן שמאלי, מגן ימני ובלם או שניים (הידועים בכינוייהם: בלם אחורי או בלם קדמי). באמצע יש קשר אחורי (או כמה כאלה), וקשר קדמי (או כמה כאלה), ובהתקפה חלוץ או חלוצים וקיצוני ימני, ואיך לא, גם קיצוני שמאלי.
המבנים האלה משתנים גם במהלך המשחק וגם לאורך השנים. התיזה הכי רננסאנסית היתה הטוטאל פוטבול, שבה השחקנים החליפו תפקידים כל הזמן. כשזה עובד זה דומה לשירה בתנועה. כל הזמן ממציאים דברים: גרמני אחד המציא תפקיד לעצמו, ליברו, בלם שעולה כל הזמן להתקפה, משהו כביכול נטול הגיון טקטי, אבל עבד נפלא.
השחקן היחיד שלא באמת עושה הגנה הוא החלוץ. הוא מאמין שהוא צריך לשמור את הכוח שלו להתקפה. נכון, הוא עושה כאילו שהוא שומר על הבלם של היריב, אבל רק לעיתים רחוקות תראי חלוץ שבאמת עושה הגנה. כשזה קורה, הקהל מאוד אוהב את זה.
(יש תיאוריה מופרכת לגמרי - נדמה לי שדנג'ה המציא אותה עם חבר אהוב שלומד פילוסופיה יהודית - לפיה אפשר להשוות בין התפקודים של עשרת השחקנים, לבין עשר הספירות של עץ החיים בקבלה. התחלנו אבל עוד לא גיבשנו את ההקבלה גם לעשרת הדיברות.)
וואליד באדיר (קיצור הערך בויקיפדיה + תוספות)
גדל במחלקת הנערים של הפועל כפר קאסם ושיחק שם כחלוץ מרכזי, עד שבגיל 13 הבקיע שלישייה מול הפועל פ"ת, ומייד הועבר אליה. בדרך לבוגרים, המאמן שלו שינה את התיפקוד שלו – בהתחלה לבלם, ואחר כך לקשר אחורי. שיחק 7 עונות בפ"ת, (ומשם עבר לוימבלדון, באנגליה, לקבוצה שנקראה ה-crazy gang עם מסורת של הווי פנימי של בית משוגעים. רגע השיא שלו שם היה גול מול 60,000 אוהדים של מנצ'סטר יונייטד שהיתה אז אלופת אירופה. אחרי העונה הזאת, חזר למכבי חיפה וזכה איתה בארבע אליפויות בחמש שנים, לפני שעבר להפועל ת"א וזכה איתה בגביע. שיחק 61 פעמים בנבחרת.
כמו שאת רואה, ההיסטוריה שלו יותר מגוונת משל דן חלוץ. לדן חלוץ אין 61 הופעות בנבחרת, הוא מעולם לא שיחק בתור בלם או קשר אחורי. מה שכן, סבא של חלוץ – בניגוד לסבא של וואליד – לא היה בין הקרבנות של טבח כפר קאסם. משפחת באדיר היא משפחה גדולה. בשבת אחת לפני חודשיים, שישה בני דודים של וואליד, הבקיעו שערים לטובת שש קבוצות נוער, נערים וילדים של הפועל פ"ת, שיא גינס אני חושב. ואולי הוכחה שאחרי מספיק זמן, העשב גדל על הכל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
