RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 1/2007
a case of you
גם ככה אני בלוגר די מאותגר. אני לא תמיד מגיע לקרוא את כל מי שאני רוצה לקרוא, וגם כשאני קורא אני בדרך כלל לא מגיב, כך שאפילו אם כולי מקרין חיוביות על הכתוב ועל הכותב/ת, אף אחד לא יודע מזה חוץ ממני.
ואני לא רושם אפילו מאית מהפוסטים היחסית די מעניינים ולפעמים כמעט משעשעים שאני מחבר תוך כדי שאני עושה משהו אחר. רובם לא מגיעים לדף, אפילו לא לטיוטות, למרות שיש בהם משהו אמיתי שאני רוצה להגיד, ושאני יודע שאפשר לשמוע. בין העבודה לילד הגדול, לילדים הקטנים, לארוכת השיער האהובה, לתחזוקת הבית והחתולים והשקת פרויקט דנג'ה האחרון, קשה למצוא זמן איכות לכתוב ולקרוא בשקט.
ואם כל זה לא מספיק, לפני שבוע קרה לי נס קטן: יש לג'וני מיטשל שיר שאני מכיר ואוהב כמעט מאז ומתמיד שנקרא a case of you. במקור היא מנגנת אותו על כלי שנקרא דלסימֶר. לפני איזה חודשיים, בטעות מצאתי ביו-טיוב איזה ילד שניגן אותו מאוד יפה ובשבוע שעבר, בזמן שניגנתי משהו לתינוק (הוא זורח כולו כשהוא שומע מיתרים), פתאום שמעתי פראזה, ומהפראזה כל השיר התפרץ לחדר תוך שלוש דקות.
עכשיו תבינו, אני באמת גיטריסט לא משהו. אין בי את העדינות הדרושה כדי לנגן את השיר הזה, ועד כמה שאני מכיר את עצמי: א. אין לי סיכוי לקחת שיר שמנוגן בדלסימר ולנגן אותו בגיטרה. ב. אין לי סיכוי להוציא את האקורדים שלו בעצמי, אלא אם כן הוא קל, ואני מקדיש לעניין איזה שעה, שעה וחצי מול הדיסק. ג. זה שיר כל כך יפה שאני בכלל לא אנסה.
אלא שהפעם לפני שהספקתי לעצור אותו או אותי, כולו נשפך לגיטרה על הפעם הראשונה, אינטרו, בית, פזמון וסיום. כאילו שתמיד ידעתי לנגן אותו. אז נכון, אני מכיר ואוהב מאז שקניתי את "blue", בסוף שנות השבעים, אבל זאת עדיין לא סיבה ככה להפתיע אותי.
מיד ניגנתי ושרתי אותו 22 פעמים.
למחרת ניגנתי אותו 18 פעמים. (4 פעמים בבוקר, 5 פעמים לפני העבודה, ועוד 9 פעמים לפני שהלכתי לישון)
ביום השלישי גיליתי משהו קטן חדש בו, ושרתי אותו 24 פעמים.
היום הרביעי היה מאוד עמוס, אז הספקתי לנגן אותו רק 6 פעמים.
למחרת, ברגוע, שרתי אותו 11 פעמים ברציפות.
על הדרך גיליתי כמה דברים. קודם כל, הוא מאוד פשוט. מבחינה טכנית יכולתי לנגן אותו כבר לפני 20 שנה, רק שלא עלה על דעתי לנסות. ואז הטקסט שלו התחיל לשאול אותי שאלות.
Just before our love got lost you said
I am as constant as a northern star
And I said, constantly in the darkness
Where's that at? If you want me I'll be in the bar
On the back
of a carton coaster
In the blue TV screen light
I drew a map of Canada
Oh Canada
With your face sketched on it twice
Oh you're in my blood like holy wine
You taste so bitter and so sweet
Oh I could drink a case of you darling
And I would still be on my feet
Oh I would still be on my feet
Oh I am a lonely painter
I live in a box of paints
I'm frightened by the devil
And I'm drawn to those ones that ain't afraid
I remember that time that you told me, you said
Love is touching souls
Surely you touched mine
Cause part of you pours out of me
In these lines from time to time
Oh you're in my blood like holy wine
You taste so bitter and so sweet
Oh I could drink a case of you darling
Still I'd be on my feet
I would still be on my feet
I met a woman
She had a mouth like yours
She knew your life
She knew your devils and your deeds
And she said
Go to him, stay with him if you can
But be prepared to bleed
Oh but you are in my blood you're my holy wine
You're so bitter, bitter and so sweet
Oh I could drink a case of you darling
Still I'd be on my feet
I would still be on my feet
אין לי שום בעיה לשיר את הטקסט הזה. די מהר גיליתי שאני מזדהה עם חלקים גדולים ממנו. ככל ששרתי אותו יותר, גיליתי שהוא מזכיר לי יותר ויותר דברים ואנשים ורגעים. עצרתי רגע לחשוב. יש שירים נהדרים שאני כבר כמעט לא מרשה לעצמי לשיר, כמו stop that train של פיטר טוש, או the bed של לו ריד מתוך ברלין. הראשון הוא שיר של מישהו שרוצה למות, והשני של מישהו שאשתו מתאבדת. את הראשון שרתי ארבע פעמים בלילה של התקף הלב, וגם אז ידעתי שאסור לי לעשות את זה. אז בסדר, השיר הזה לא עד כדי כך מסוכן, אבל אני לא יודע אם ההזדהות באה מכיוון שמההיכרות והאהבה ניסיתי במהלך השנים להגשים בעצמי את הדמות ששרה, או שבמהלך השנים החוויות שעברתי עזרו לשיר להבליח מתוכי כאילו שתמיד ידעתי לנגן אותו.
אז ביום השישי ניסיתי לנגן עוד שיר מאותו דיסק (שאותו אני שומע בערך פעם בעשור), את Carey.
יצא קומפלט על הפעם הראשונה.
ניסיתי לנגן עוד שיר, את all I want,
יצא קומפלט על הפעם הראשונה.
(לפחות מבחינת המבנה ההרמוני - היא משתמשת בשיר הזה - כמו בהרבה שירים - בכיווני גיטרה מאוד לא אורתודוקסיים.)
נסים ונפלאות.
דנג'ה כמובן לא מופתע מהדברים האלה. בשביל הרגעים האלה הוא חי, כשהמציאות פתאום מפתיעה ומהממת לטובה.
(וג'וני מנגנת את זה כאן ודיאנה קראל עושה ביצוע אחר כאן)
| |
| כינוי:
בן: 63
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
