טוב.
אז הלכתי לרופא, אני וגרוני הסורר.
איזה רופא יש לי, אתם לא מאמינים. מחסידי אומות עולם. אחד מל"ו צדיקים.
מבט אחד לתוך הגרון, ומיד הוא צקצק בלשונו:
"זה בטח כואב לך מאוד, הדלקת שיש לך שם."
הנהנתי.
"לא כל יום רואים כזאת דלקת", הוא הוסיף, ברוך. "אחד המקרים הקשים שראיתי בשנים האחרונות."
התרגשתי. בלעתי את הרוק, וכמעט החזרתי את נשמתי לבוראת. הוא אחז בידי בעדינות.
"אולי יש תרופת סבתא שיכולה להועיל, אבל אני לא מכיר. אתה יכול כמובן, למצוא לך אינדיאנית זקנה שתרקח לך מחית עיני דורבנים. זה אמור לעבוד. אני יכול רק להציע לך אנטיביוטיקה אבל זה ייקח 24 שעות עד שהכאב יחלוף. אולי אפילו יש לך שם אבצס. אני שולח אותך לבדיקה נוספת אצל רופא גרון אוזן ואף..."
הנהנתי.
"בינתיים," הוא היסס, "בינתיים, מאוד חשוב שבבית יכינו לך הרבה תה, ויאפשרו לך מנוחה מוחלטת. אתה רוצה שאני אדבר בטלפון עם בת הזוג... או בן הזוג שלך?"
איזה רופא פוליטיקלי קורקט. איזה מלך.
"אשתי הטובה מבינה מה אני עובר. היא עושה כמיטבה," אמרתי.
"ילדים?"
הנהנתי.
"אז אל תקום איתם בבוקר ביומיים-שלושה הקרובים. ואל תשטוף כלים. מנוחה מוחלטת עד שתחזור לעצמך. אתה בטוח שאתה לא רוצה שאדבר איתה?"
"זה בסדר," אמרתי.
לפני שהלכתי גם מכרתי לו דיסק של זמר מחאה ניו-אייג'י.
למחרת, כלומר היום, הלכתי לאףאוזןגרון, טיפוס הרבה יותר קונבציונאלי, שאישר שאין לי אבצס. ובאמת, היום אני כבר כמעט לגמרי בריא. וכמו שהבטחתי, הנה אני בלוגר רציני שמעדכן יותר מפעם בחודשיים.
ברוך השם.
רק תגידו לי אם אי פעם היה לכם רופא כזה, כמו שלי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
