כתה ג': רוצה לבוא איתי מחר לדוג בים? (דייט ראשון! מאד מוצלח)
כתה ה': באמת התכוונת למה שאמרת כששיחקנו אמת או חובה?
כתה ח': רוצה שנלך אלייך ונהיה קצת לבד? המסיבה הזאת משעממת.
כתה ט': רוצה לבוא לעשן סיגריה מאחורי המכולת של ציון?
כתה י': רוצה לבוא לעשן ג'וינט מאחורי המכולת של ציון?
כתה י"א: וואו, בדיוק בלעתי טריפ מאחורי המכולת של ציון. הלוואי והיית יכולה לראות את העולם דרך העיניים שלי.
כתה י"ב: רוצה לבוא לחלק כרוזים נגד הכיבוש ליד הקריה, ואחר כך נלך לדבר על עידן התבונה של סארטר מאחורי המכולת של ציון?
בשלב הזה התחלתי לפתח, במקביל, גם קו אחר:
כתה י"ב: (לא אומר כלום, אבל מסתובב עם עותק של עריסת חתול)
אוניברסיטה: (לא אומר כלום אבל מדבר הרבה על סמיוטיקה, הפורמליסטים הרוסים ופמיניזם)
גיל 28: (לא אומר כלום, שותה בירה ונשען על הקייס של הגיטרה החשמלית)
גיל 33: (לא אומר כלום, יושב וכותב בבלוק צהוב בבית קפה)
גיל 36: (בכל זאת שוב פותח את הפה): אני חושב שאני מעדיף את החברה של החברות שלך.
גיל 47: תשמעי, זה יישמע לך מוזר, אבל את מוכנה לעזור לי להציל את הנישואין שלי????!!!!!
טוב, זה הומור כזה. אני לא מניח שזה באמת המשפט שאשתמש בו...
לפני כמה שנים הסתובבתי עם סקא ואחיה בלונדון, וכהרגלנו כתשנו את הקפיטליזם דק דק, על כל תופעותיו החולניות והמדכאות. ובכל זאת, יצאתי אליהם באמירה קצת פרובוקטיבית וניו-אייג'ית, לפיה צריך לאהוב את הקפיטליזם ולהכיר גם בכל היתרונות שלו, כדי להיפרד ממנו באופן הנכון, ולהחליף אותו במשהו יותר אנושי, בלי לזרוק את התינוק עם המים, כלומר את החלקים שבו שמתחברים ליצר החיים של האדם, ומפעילים אותו.
כך אני גם מרגיש בקשר למונוגמיה. רגע לפני שאני נפרד ממנה.
קודם כל סיפור קטן: סקא היא בעצם אשתי השלישית, שמתי לב שאת הראשונה לא הזכרתי כאן למרות שהיא היתה, ועוד איך. נכון, בשש מעשר השנים בהן היינו נשואים חיינו ביבשות שונות ולא היינו ממש בקשר, והנישואין עצמם היו לכאורה למטרות של הקטנת מצבת כוח האדם של הפקידות בצבא המוסרי בעולם, אבל עם כל ההסתייגויות האלה – זאת היתה אהבה גדולה, וחוויה גדולה, והיינו בני עשרים וחיינו בפריז על כל אורותיה, ושנינו שמחנו מאוד שמעבר לאהבה שלנו, אנחנו גם נשואים. לא שכחנו שאלה נישואים פיקטיבים, אבל היו לא מעט רגעים שהפיקטיביות הזאת הבהבה לנוכח האהבה והקרבה.
התחתנו בחצר הרבנות בת"א. את הטבעות הגישה לנו על כרית קטיפה חברתה הטובה ביותר, היחידה שהיא ממש התעקשה שנבלה איתה ביחד במיטה. בכל השנים בהן היינו זוג, שנינו ניהלנו מערכות מקבילות ו-one night stands, שמעולם לא איימו על הקשר שלנו, לא באמת יצרו בעיות, וגם לא קנאות. כשנפרדנו, זה היה בגלל גדילה לכיוונים שונים, כמו שקורה לפעמים. אני הייתי מעין פליט בפריז, מזוהה יותר עם המהגרים של הרובע ה-18, והיא, שהכירה את העיר מאז ילדותה, פרחה והתבססה ברובע הלטיני. במסגרת הפרידה היא שכבה עם החבר הכי טוב שלי. זה כן פגע בי, אבל רק כי זאת היתה בהחלט הכוונה המפורשת. לפגוע. את הסיפור הקטן הזה אני מביא רק כדי שתדעו מאיפה אני מגיע. נכון, הנהר השתנה, ואני השתניתי, ובכל זאת, הנוף הזה מוכר והזכרונות ממנו טובים.
היא שירתה אותי נאמנה, המונוגמיה, באחת עשרה השנים האחרונות והיתה טובה אלי מאוד. לפני זה, מעולם לא הצלחתי להחזיק קשר של יותר מזמן מוגבל בלי להפר אותה. במשך שנים הרבה ומערכות יחסים רבות בכלל לא ניסיתי – אבל בתקופה הזאת גיליתי, לשמחתי, שאני בכל זאת יכול לשלוט על המיניות שלי, ואפילו בלי להתאמץ יותר מדי. אני זוכר שזמן קצר לפני שהתחייבתי לאם בני הגדול, ביליתי לילה ארוך עם אשה ענוגה וכשהבוקר הגיע אמרתי לעצמי, "דנג'ה, בחיים בחיים בחיים בחיים בחיים אל תוותר על זה, על המפגש החדש, על הסערה הלא מוכרת הזאת."
אלא שבמהלך כל השנים האחרונות הרגשתי את המרכז שלי חזק יותר מכל הרצונות הזמניים שלי. המחויבות שלי פנימה אלי ולסקא – למרות שהיא מעולם לא דרשה כזה דבר – היתה קרקע נהדרת לצמיחת יערות ומטעים וכרמים ופרדסים שיכלו לצמוח רק כשאני יציב ושומר את האנרגיה המינית שלי לעצמנו. יש בה כוח רוחני לאנרגיה המינית – לא המצאתי כלום – והיכולת שלי לשמור עליה, לנתב אותה, להגביר או להקטין כאילו מדובר בכפתור, היתה תגלית מרעישה בשבילי.
השליטה הזאת גם איפשרה התמודדות אמיתית פנימה, אלי ואלינו, בלי הסחות דעת. אם כל זה יצליח לנו, חלק מהבסיס יהיה השנים האלו.
הערה קטנה וכמעט שולית: לפני הרבה מאד שנים כבר גיליתי שאני יכול להיפתח לכל סוג של סקס שאחפוץ. כל מה שאני צריך לעשות הוא להסכים ולהתכוון. בשנים האחרונות גיליתי את מה שלא ידעתי קודם. שאני, ספציפית, ובניגוד לכל מה שחשבתי על עצמי - יכול לשלוט בכפתור.
המונוגמיה אפשרה לי להתקרב לנשים וליצור חברויות אינטימיות יותר מאי פעם. את הטבעת המטאפורית ענדתי על המצח, מה שאפשר לי להתקרב, ולשאול ולהתעניין ולאהוב בלי לערב את השאלה הנוספת – האם כל זה יוביל למיטה או לא. להתקרב בלי רגשות אשם או תחושה שיש לי מה להסתיר. סקא תמיד מתעכבת על המיעוט מבין הנשים שהתקרבתי אליהן שהצטערו על הקו הבלתי נראה אבל נוכח שמתחתי, אבל אני רואה את כל הקשרים שבהן הוצאת האפשרות המינית מהמשוואה – או אולי תיעולה לכיוון אחר - היתה הקלה גדולה לשני הצדדים, ואפשרה היפתחות וקרבה ואינטימיות – ואפילו אהבה.
והמיעוט? חברה אחת אמרה פעם על מישהו, שהדבר הכי סקסי בו הוא הנאמנות שלו לאשתו. גם את זה הרגשתי בשנים האלה. הבלתי מושגות שלי איתגרה מעט מהנשים שהייתי איתן בקשר, והעצימה את התחושה שלי שיש שם עולם רוחש ורוגש בחוץ, שקורא לי ורוצה אותי, אבל לא מסוגל לבלבל אותי אם אני לא מוכן להתבלבל. ושאני, בכל זאת, הוא זה שבוחר.
לא באופן תיאורטי, אלא באופן מעשי.
וגם, לך תדע. ברפרופי הפלירטוטים הדקים הובטחו לי ניצוצות וקונפטי, וברקים ורעמים וסופות וסערות, ואני לא באמת יודע כמה מהן לא היו מאכזבות אותי בסופו של דבר. ככה נשארתי עם אשליה מתוקה שמעולם לא נזקקה להתעמת מול הגשמתה. וגם זאת מתנה נהדרת. לא להזדקק לבדוק אם מדובר באשליה או לא.
אבל עכשיו אנחנו והנהר והנוף המוכר.
והגיע הזמן להגיד: להתראות מונוגמיה, ותודה על הדגים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
