גם אתמול א' (ארבע וחצי) ביקש ממני לספר לו, לפני השינה, על אכילס, תפוח הזהב שפריס העניק לאפרודיטה, סוס העץ וכל מלחמת טרויה. הוא כבר מכיר את הסיפור מצויין. בכל פעם אני מוסיף עוד כמה פרטים שהוא לא מכיר - אתמול הצגתי את הדמות של הקטור - ומשמיט אחרים שהוא מכיר היטב - כמו הניסיון של אודיסיאוס להוציא 21 אחרי שהוא שמע נבואה לפיה אם ייצא לטרויה יחזור רק אחרי 20 שנה.*
אתמול, מרוב אהבתו לאכילס, כשהגענו לחלק שהוא הכי פחות אוהב בסיפור נאלצתי לעשות שינויים מרחיקי לכת.
אבא דנג'ה: ואז אכילס צעק: אני חזק יותר מהאלים! אף אחד לא יכול לנצח אותי.
א: הם לא אהבו את זה.
ד: לא, אפולו אמר לפריס לכוון חץ מורעל לעקב שלו, העקב בו אמו החזיקה אותו כשטבלה אותו בנהר סטיקס, המקודש לאלים.
א: אבל הוא ירה בעקב הלא נכון!
ד: זה מה שקרה?
א: כן, הוא בכלל לא מת, אכילס.
ד: אבל בסיפור...
א: בסיפור היום הוא לא מת.
ד: אה.
א: אז מה קרה לו?
ד: אה... הוא הבין כמה קרוב הוא היה למוות, לקח את אנשיו, עלה על הספינה שלו והפליג למצרים.
א: נכון!
ד: ופגש שם נסיכה והם חיו באושר ובעושר ונולדו להם הרבה ילדים.
א: ואז היוונים שנשארו בנו סוס עץ גדול. אבל זה לא עזר להם.
ד: לא?
א: נו, אבא, היום זה סיפור אחר!
ד: אה. כן, אז היוונים בנו סוס עץ גדול, וקיוו שהטרויאנים יכניסו אותו לעיר אבל זה לא קרה.
א: למה?
ד: אתה זוכר מי זאת קסנדרה?
א: זאת שתמיד אומרת אמת, אבל אף פעם לא מאמינים לה?
ד: הפעם האמינו לה. היא הזכירה להם את כל הפעמים הקודמות שהיא אמרה אמת, ונשבעה להם שוב, שאם סוס העץ ייכנס לטרויה העיר תיחרב.
א: נכון, סוף סוף האמינו לה.
ד: הטרויאנים פתחו את סוס העץ מחוץ לחומות העיר, והוציאו משם את היוונים.
א: נכון!
ד: ואמרו להם: לא נהרוג אתכם, אבל תחזרו עכשיו ליוון. המלחמה הזאת נגמרה. וכך היוונים הפליגו חזרה...
א: אבל מה קרה להלנה היפה?
ד: לא יודע.
א: אבא!
ד: הם קראו לה, ושאלו אותה אם היא רוצה להישאר עם פריס בטרויה או לחזור עם מנלאוס ליוון.
סקא: ומה היא אמרה?
ד: לא יודע.
א: אני יודע. היא החליטה שהיא רוצה להישאר עם פריס בטרויה.
ד: זה מה שהיא החליטה?
א: כן. ככה היא רצתה וזה מה שהיה.
אז יש גם ימים שבהם אכילס לא מת, כולם מאמינים לקסנדרה, טרויה לא נחרבת, והלנה נשארת עם פריס.
תענוג אמיתי. בפעם הבאה אולי גם נשאיר את הקטור בחיים. תמיד שנאתי את זה שהוא מת.
קסנדרה: הפעם האמינו לה
* תוספת עריכה במקום לישון - הקטור ואודיסאוס
אחת התמונות הכי חזקות באיליאדה היא כשאנדרומכה, אשתו של הנסיך הקטור, מבקרת אותו עם בנם אסטינייקס, ומתחננת שלא ייצא להילחם. הקסדה מפחידה את התינוק שמתחיל לבכות. הקטור צוחק, מסיר אותה ומרים אותו בידיים. הוא ידע שזאת מלחמה אבודה, אבל בכל זאת הלך והיכה ביוונים והוביל את הטרויאנים - והיה נערץ גם על ידי היוונים - אלא שבסוף אכילס גרר את הגופה שלו שבעה ימים מסביב לחומות העיר עד שהוריו - מלכי טרויה - שטפו את רגלי הורג-בנם וביקשו שיניח לגופה.
אחרי שטרויה נופלת, אנדרומכה נלקחת כשלל של אחד היוונים, והתינוק מושלך מחומות העיר. כמו שאמר אצלי כאן מישהו, שיט האפנז.
הקטור ואנדרומכה: "לא איכפת לי שאתה יוצא למלחמה, הבטחת שתשמור עליו בין שלוש לשש!"
אצל היוונים אי אפשר שלא להיות מוקסם מאודיסיאוס, (שהרומאים וג'ויס קרוא לו יוליסס). המוח שהגה את סוס העץ. אם זה באמת היה תלוי בו - הוא היה מצליח להשתמט. כשבאו לגייס אותו, הוא רתם עצמו למחרשה והעמיד פני מטורף, עד שנסטור, נדמה לי, הניח את טלמאכוס, בנו התינוק, בדרכו. אם זה היה תלוי בו, כל המלחמה הזאת היתה מתרחשת בלעדיו. הוא לא רצה חלק בכל זה, החכם מבין היוונים.
הומרוס, למי שידע אבל שכח, לא כתב את האיליאדה והאודיסאה, אלא שר אותם, תוך כדי נגינה. האודיסיאה היא מסע החזרה של אודיסאוס הביתה, מסע ארוך שבתחילתו הוא מכנה את עצמו "אף אחד", ולקראת סופו, אחרי שכושף על ידי נימפה שגרמה לו לשכוח הכל, הוא מגיע לתחנה הלפני אחרונה, תשע-עשרה שנים אחרי שנפרד מאשתו והתינוק. שם הוא מבקש מזמר-נגן - סוג של הומרוס - לשיר על סוס העץ, כלומר עליו ועל נפילת טרויה..
מורה נפלאה שהיתה לי הפנתה את תשומת לבנו לסוג הדימוי שהומרוס בחר כדי לתאר את בכי הכאב והשבר של אודיסאוס, כששרו לו על נפילת טרויה:
"..... כמו שאשה מייבבת, כשהיא משליכה עצמה על גופת בעלה שנפגע בניסיון אמיץ להגן על ביתו וילדיו. היא זועקת בקול ומניפה את זרועותיה כשהוא שוכב, גוסס, מחרחר, אבל אויביה מכים בה בגבה ובכתפיה, ותולשים אותה לחיי עבדות, לחיי עבודה וצער, והיופי נמוג מלחייה - בדיוק כך ייבב אודיסיאוס."
הוא בכה כמו הקרבן של הכאב שהוא עצמו גרם.
הוא לא רצה להיות שם מלכתחילה.
ובכל זאת הוא עבר מסע.
ובטח רובכם זוכרים שכשהוא חזר הביתה, כקבצן, רק הכלב שלו ארגוס זיהה אותו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
