שבע שנים עברו מאז 9/11.
לא נעים להגיד, אבל בחלקים גדולים של העולם, ההתקפה של אל-קעידה על מרכז הסחר העולמי - בנין התאומים - והפנטגון - גרמו לסיפוק מסויים. אני לא חושב שאף אחד באמת שמח לראות אזרחים נהרגים בפיגוע הזה, אבל בהרבה מקומות - ממרכז אמריקה, דרך אסיה ובמזרח התיכון, היתה תחושה מסויימת שאמריקאים קיבלו את מה שמגיע להם, ושבע שנים אחרי - רוב האמריקאים עדיין לא מבינים את המשמעות של התחושה הזאת ואת המקורות שלה.
אני קצת אנסה לעזור להם.
נתחיל עם זה שהדמוקרטיה החזקה בעולם חיה בסרט. המנהיגים שלה מעמידים פנים כאילו כל מעשיהם מכוונים להביא לשלום בעולם ולהגברת הדמוקרטיה - אבל המעשים שלהם מאז סיום מלחמת העולם השנייה - הם הפוכים בדיוק.
אין לי סיכוי להתחיל למנות את כל המקומות שבהם האמריקאים התערבו כדי לפעול למען האינטרסים הכלכליים שלהם - תוך עימות ישיר עם רצונות דמוקרטים של העמים בהם מדובר. צ'ילה היא כמובן דוגמה אחת, איראן דוגמה אחרת, ניקרגואה ופנמה גם קופצות מיד לתודעה, וכמובן גם היחס שלהם לתוצאות הבחירות לרשות הפלסטינית. בכל אחד מהמקרים האלה - ויש עוד רבים - ארה"ב דיברה גבוהה-גבוהה על דמוקרטיה, אבל פעלה נגד והפילה ממשלות שנהנו מרוב דמוקרטי באמצעות בחישה של הסי.איי.איי. בדרום ומרכז אמריקה הכסף הגיע לעיתים תכופות מרווחי סחר בסמים. בכל אחד מהמקרים האלה, האינטרסים הכלכליים והמעצמתיים שלה ניצחו בקלילות את הדיבורים הגבוהים על דמוקרטיה כערך.
והאמת, אי אפשר להתעלם מכמה שהדמוקרטיה בארה"ב היא רעועה או בעייתית. תעשיות הנפט והנשק מממנות מועמדים לבית הנבחרים, לסנאט ולנשיאות, ואחרי שאלה נבחרים - הם כמובן לא שוכחים את האינטרסים של מי ששלח אותם.
ישראל היא דוגמה קטנה לאיך שהקומבינה הזאת עובדת: בכל שנה ארה"ב לכאורה מעבירה לישראל סיוע של מיליארד וחצי דולרים. רוב הכסף הזה מגיע בצורת מטוסים, מערכות נשק מתוחכמות ושאר צעצועי מלחמה, ולמעשה לא מגיע לכאן אלא נשאר בארה"ב, ועובר ממשלם המיסים האמריקאי ישירות לכיס של תעשיות הנשק - שמלכתחילה היו אלה שדאגו לבחור את הנשיא התורן. לו ארה"ב היתה רוצה היא היתה כופה שלום במזה"ת מזמן - אבל זה פשוט מנוגד לתועלת הכלכלית הישירה והמיידית שלה.
מבחינה מהותית - אם מדברים על דמוקרטיה כשלטון העם - ארה"ב חיה בסרט הוליוודי. עזבו את העובדה שייתכן שמועמד לנשיאות יזכה ברוב קולות אבל לא ייבחר לנשיא בגלל שיטת האלקטורים לפי מדינות. בארה"ב רק מעט יותר מחמישים אחוזים משתתפים בבחירות. כדי לבחור חייבים להירשם - וזה תהליך בירוקרטי שבאופן נוח במיוחד, מונע באופן מסורתי מאוכלוסיות מוחלשות לגשת ולממש את ה"זכות הדמוקרטית" שלהם. אבל יותר מכך, ארה"ב מתגאה בעיתונות חופשית. בעידן של בעלויות צולבות רוב העיתונים וכלי התקשורת בארה"ב נתונות בידיהם של בעלי הון שהאינטרס שלהם ברור וצלול - ואם למישהו זה נשמע מוכר שיצביע.
שטיפת המוח היא קלה יותר מאי פעם: מספיק שאזכיר לכם שלפני מלחמת הכזב האחרונה בעירק, סקרים דיברו על כך שקרוב לשישים אחוזים מהאמריקאים היו משוכנעים שעירק של סדאם חוסיין ואל קעידה פועלים בשיתוף פעולה. זאת שטות כמובן, אבל בדמוקרטיה הגדולה בעולם קל מאוד לממשל לגרום למניפולציה מדהימה שכזאת בדעת-הקהל. מבחינתי זאת כמובן ההוכחה שכל הדיבורים על חופש העיתונות באמריקה הן קשקוש מוחלט. לאף אחד לא יפריע שהרבה משכילים בארה"ב יודעים שהממשל משקר, אם הוא אכן מסוגל לעשות שטיפת מוח כל כך יעילה. כשאנחנו אומרים דמוקרטיה - לא על זה אנחנו חושבים.
הנתון החשוב ביותר, לדעתי, להבנת הצביעות האמריקאית - במיוחד כשמדברים על שלום עולמי - מגיע כשבודקים מי היא יצרנית ויצואנית הנשק הגדולה בעולם. ארה"ב, כמובן, מובילה בתחום הזה כבר שנים. מאז שנת 2000, לפי ויקיפדיה, ארה"ב מכרה נשק בסכום הדמיוני של 52,789,000,000 דולר. רוסיה, האיחוד האירופה, גרמניה, ארה"ב וצרפת - כל המדיניות הלכאורה נאורות, גם הן עושות בוחטה נאה מכל מלחמה קטנה שפורצת. ישראל, אגב, מדורגת במקום ה-12, ואפשר בשקט להניח שגם ציון מייצאת יותר נשק מתורה.
וכל זה, מבלי שהתחלנו לדבר על השלטון הכלכלי הישיר או העקיף של ארה"ב, שבאמצעות הבנק העולמי, גורמת לתלות מוחלטת בה של מדינות עניות, שנאלצות לאמץ כלכלת שוק והפרטה, שתמיד - אבל תמיד - פוגעות קודם כל בעניים בכל רחבי העולם, אלה שזקוקים לחינוך חינם, לשירותי בריאות חינם, לתשתיות ושירותי רווחה. בנושא הזה נכתבו מאות אם לא אלפי מאמרים. ועוד לא הזכרתי במילה את הסירוב העקשני של ארה"ב לאשרר את אמנת קיוטו, המחייבת מדינות מתועשות להפחית את הפליטה של גזי חממה. אני משוכנע שרוב אזרחי ארה"ב היו רוצים שהממשל יחתום על האמנה הזאת מזמן, אבל אתם יודעים מי שולט שם בדמוקרטיה הגדולה בעולם. וזה לא העם.
אולי זה המקום להזכיר שכמו שישראל עודדה את צמיחת החמאס בשנות השבעים והשמונים כדי להחליש את הפת"ח - כך גם אוסאמה בן לאדן עצמו הוא מפלצת שאמריקאים יצרו וטיפחו מאז הפלישה הסובייטית לאפגניסטן. מהבחינה הזאת, ובאופן קארמאטי - הגולם קם על יוצרו. זה מה שקורה כשבוחשים ובוחשים.
היהירות, הצביעות, והכוחנות הכלכלית והצבאית של ארה"ב הן הרקע לפיגועים ב-11 בספטמבר. מבחינת הממסד הצבאי-כלכלי בארה"ב - אחרי נפילת ברה"מ - זאת היתה הזדמנות נהדרת למצוא אוייב חדש, ולהצדיק, שוב, את הגדלת תקציב הביטחון. מומחים גדולים ממני כבר דיברו לא מעט על כך שהתמיכה באל-קעידה היא שולית וקטנטנה, ושה"איסלאם הקיצוני" הוא מעט יותר מהמצאה נוחה של האמריקאים, ושהרוב העצום והכמעט מוחלט של המוסלמים בעולם דוחה בתוקף את העמדות של בן לאדן והחבורה המטורפת שלו. ארגוני זכויות אדם כבר הצביעו על כך ש"המלחמה נגד הטרור" יוצרת רקע לעוד טרור - ובוודאי שנוגדת את ערכי הדמוקרטיה וכבוד האדם. הדרך היחידה ל"ייבש" את הטרור - גם באיזור שלנו - היא לנטרל את התנאים שיוצרים אותו - כלומר להחליף דיכוי צבאי וכלכלי שגורם לייאוש - בתנאים מינמליים של כבוד אנושי וצדק טבעי. ותקווה.
זה כמובן, תהליך הרבה יותר ארוך ומורכב ממהלומה צבאית, ומה לעשות, לטווח הקצר זה גם פחות משתלם כלכלית, לפחות מבחינת מי ששולט בארה"ב בפועל. אבל זה הכיוון היחיד שארה"ב יכולה לפעול בו אם היא רוצה למנוע התקפות כאלה עליה בעתיד.
(וכל זה לא אומר, אגב, שלא יצאו מארה"ב גם דברים נפלאים. רבים מספור. למעשה, אם תבדקו אותי לעומק תגלו שאני גם אזרח ארה"ב ואפילו, במובנים מסויימים, פטריוט אמריקאי. ובכל זאת, על כל דאנק מדהים שמייקל ג'ורדן עשה בשנות השמונים, אשה שהרוויחה שני דולר ביום במפעל של נייקי באינדונזיה פוטרה רק בגלל שנכנסה להריון)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
