את השאלה הזאת כבר אי אפשר להפנות לפאדל שנאעה, בן 24, צלם רויטרס.
ב-16 באפריל הוא לבש אפוד פלורסנט עם המילה "עיתונות".
על המכונית שלו היה כתוב בגדול TV.
צוות של טנק ראה אותו, זיהה "חפץ שחור, גדול ומונח על חצובה", אבל לא ידע להחליט אם מדובר במצלמה או במשגר.
יתכן שמה שהשפיע על החלטת החיילים ומפקדיהם היתה העובדה שמוקדם יותר באותו יום נהרגו שלושה חיילים במרכז הרצועה.
בסופו של דבר, זאת ההחלטה שהתקבלה.
וזהו תא"ל אביחי מנדלבליט, הפרקליט הצבאי הראשי.
כשרק התחלתי לכתוב את הפוסט הזה, לא ידעתי עליו הרבה. קצת גוגל, ואני רואה שמדובר באדם לרוחי. גם הוא כמוני, כנראה, מבין שענישה היא לא תמיד בהכרח הפתרון הנכון.
היום, למשל, הוא החליט לא לפתוח בהליכים נגד צוות הטנק שהרג את שנאעה.*
באותה רוח נדיבה והומניסטית הוא גם החליט שהקצין מנעלין שהורה לירות גומי על פלסטיני כפות, לא יועמד לדין פלילי אלא יואשם ב"התנהגות בלתי הולמת" בלבד. אמנם הוא אישר לעצור את אביה של הנערה שצילמה את האירוע בנעלין, אבל אני מניח שזה היה כדי להגן עליו מפני חבריו של הקצין. יש סיכוי טוב, בהתחשב באופיו, שגם הורגי שני הנערים בני 11 ו-17 מהכפר, לא ייענשו מעבר לייסורי המצפון שהם עצמם חשים, בלי ספק.
מנדלבליט גם החליט שאין טעם באמת לחקור את מותו של נער בן 17, עבד אל כארים זהארן, מהכפר דיר אבו משעל למרות דיווחים שההרג בוצע מבלי שנורו יריות אזהרה, ושאחריו הניף החייל את נשקו לקול מחיאות הכפיים של חבריו. צעירים, אתם יודעים, לפעמים עושים טעויות.
ובכלל מה ייצא לקרובי משפחתם של 21 פלסטינים בבית חנון ב-2006, ביניהם 13 בני משפחה אחת, אם האחראים למותם יעמדו לדין? זה יחזיר מישהו מהם לחיים? **
אותו כנ"ל לגבי צוות טנק שהפגיז תהלוכה ברפיח במאי 2004, והרג שמונה מפגינים. ***
וכדי שלא יאשימו אותו, חלילה, בכך שהוא רך רק עם מי שפוגע בערבים, הראייה ההומניסטית והמקלה של מנדלבליט גם עזרה לו להגיע למסקנה הנכונה לגבי עשרות החיילים שהיו מעורבים בפרשת הילדה בת ה-14 בבסיס חיל האוויר בנבטים. בשביל מה דין פלילי? גם שם הוא הסתפק בדין משמעתי, כלומר עונשים שבין 21 ל-42 יום. ****
יוצא שבאתי לקלל ויצאתי לברך.
* "לפי התחקיר של צה"ל, צוות הטנק והגורמים הממונים עליו, הגיעו למסקנה סבירה, כי הדמויות שזוהו ממרחק הם דמויות עוינות, וכי הן היוו איום על הטנק. בצה"ל הוסיפו כי בדיקות שנערכו לאחר האירוע לימדו באופן חד משמעי, כי צוות הטנק לא זיהה, ואף לא יכול היה לזהות, את מהותו של החפץ הגדול שכוון לעבר הטנק, כמו גם את הסימונים על בגדיהם ורכבם של אנשי צוות רויטרס, אשר לימדו כי מדובר בעיתונאים. הם הדגישו כי בשל הפרשי גבהים, לא ניתן היה לזהות מן הטנק את הימצאותם של אנשים נוספים בקרב אנשי רויטרס." (שניים, חמישה או שמונה צעירים, שנהרגו, כי הפגז היה מסוג "פלאשט" שמפזר חיצי ברזל. המספר המדוייק משתנה מדיווח לדיווח) בקיצור, התנהגותו של צוות הטנק היתה "סבירה".
** "התחקיר הראה באופן ברור שהפגיעה בתושבים לא היתה מכוונת ונבעה מאופן ישיר מתקלה חמורה ונדירה במערכת בקרת הירי הארטילרי. טעות זו הביאה לנתוני טיווח שגויים, שבעטיים כוון הירי שלא ביודעין לנקודה שונה מהמתוכנן".
*** הירי כוון לבית נטוש אך פגע בצועדים… הפצ”ר קבע, כי מפקד הגדוד שהורה על הירי פעל על סמך הבנה שגויה, אולם החלטתו לא היתה בלתי סבירה באופן פלילי”.
**** אני אמנם ביליתי בכלא צבאי יותר זמן מהם, אבל אני, באמת, עשיתי משהו הרבה יותר חמור.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
