לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

dhanjahganjahland


זוקפת כפופים מתירה אסורים מלבישה ערומים פוקחת עוורים

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2012    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

קווים לדמותה של המעצמה שפעם כונתה "הדמוקרטיה הגדולה בעולם"


שבע שנים עברו מאז 9/11.

 

 

לא נעים להגיד, אבל בחלקים גדולים של העולם, ההתקפה של אל-קעידה על מרכז הסחר העולמי - בנין התאומים - והפנטגון - גרמו לסיפוק מסויים. אני לא חושב שאף אחד באמת שמח לראות אזרחים נהרגים בפיגוע הזה, אבל בהרבה מקומות - ממרכז אמריקה, דרך אסיה ובמזרח התיכון, היתה תחושה מסויימת שאמריקאים קיבלו את מה שמגיע להם, ושבע שנים אחרי - רוב האמריקאים עדיין לא מבינים את המשמעות של התחושה הזאת ואת המקורות שלה.

אני קצת אנסה לעזור להם.

נתחיל עם זה שהדמוקרטיה החזקה בעולם חיה בסרט. המנהיגים שלה מעמידים פנים כאילו כל מעשיהם מכוונים להביא לשלום בעולם ולהגברת הדמוקרטיה - אבל המעשים שלהם מאז סיום מלחמת העולם השנייה - הם הפוכים בדיוק.

אין לי סיכוי להתחיל למנות את כל המקומות שבהם האמריקאים התערבו כדי לפעול למען האינטרסים הכלכליים שלהם - תוך עימות ישיר עם רצונות דמוקרטים של העמים בהם מדובר. צ'ילה היא כמובן דוגמה אחת, איראן דוגמה אחרת, ניקרגואה ופנמה גם קופצות מיד לתודעה, וכמובן גם היחס שלהם לתוצאות הבחירות לרשות הפלסטינית. בכל אחד מהמקרים האלה - ויש עוד רבים - ארה"ב דיברה גבוהה-גבוהה על דמוקרטיה, אבל פעלה נגד והפילה ממשלות שנהנו מרוב דמוקרטי באמצעות בחישה של הסי.איי.איי. בדרום ומרכז אמריקה הכסף הגיע לעיתים תכופות מרווחי סחר בסמים. בכל אחד מהמקרים האלה, האינטרסים הכלכליים והמעצמתיים שלה ניצחו בקלילות את הדיבורים הגבוהים על דמוקרטיה כערך.

והאמת, אי אפשר להתעלם מכמה שהדמוקרטיה בארה"ב היא רעועה או בעייתית. תעשיות הנפט והנשק מממנות מועמדים לבית הנבחרים, לסנאט ולנשיאות, ואחרי שאלה נבחרים - הם כמובן לא שוכחים את האינטרסים של מי ששלח אותם.

ישראל היא דוגמה קטנה לאיך שהקומבינה הזאת עובדת: בכל שנה ארה"ב לכאורה מעבירה לישראל סיוע של מיליארד וחצי דולרים. רוב הכסף הזה מגיע בצורת מטוסים, מערכות נשק מתוחכמות ושאר צעצועי מלחמה, ולמעשה לא מגיע לכאן אלא נשאר בארה"ב, ועובר ממשלם המיסים האמריקאי ישירות לכיס של תעשיות הנשק - שמלכתחילה היו אלה שדאגו לבחור את הנשיא התורן. לו ארה"ב היתה רוצה היא היתה כופה שלום במזה"ת מזמן - אבל זה פשוט מנוגד לתועלת הכלכלית הישירה והמיידית שלה.

מבחינה מהותית - אם מדברים על דמוקרטיה כשלטון העם - ארה"ב חיה בסרט הוליוודי. עזבו את העובדה שייתכן שמועמד לנשיאות יזכה ברוב קולות אבל לא ייבחר לנשיא בגלל שיטת האלקטורים לפי מדינות. בארה"ב רק מעט יותר מחמישים אחוזים משתתפים בבחירות. כדי לבחור חייבים להירשם - וזה תהליך בירוקרטי שבאופן נוח במיוחד, מונע באופן מסורתי מאוכלוסיות מוחלשות לגשת ולממש את ה"זכות הדמוקרטית" שלהם. אבל יותר מכך, ארה"ב מתגאה בעיתונות חופשית. בעידן של בעלויות צולבות רוב העיתונים וכלי התקשורת בארה"ב נתונות בידיהם של בעלי הון שהאינטרס שלהם ברור וצלול - ואם למישהו זה נשמע מוכר שיצביע.

שטיפת המוח היא קלה יותר מאי פעם: מספיק שאזכיר לכם שלפני מלחמת הכזב האחרונה בעירק, סקרים דיברו על כך שקרוב לשישים אחוזים מהאמריקאים היו משוכנעים שעירק של סדאם חוסיין ואל קעידה פועלים בשיתוף פעולה. זאת שטות כמובן, אבל בדמוקרטיה הגדולה בעולם קל מאוד לממשל לגרום למניפולציה מדהימה שכזאת בדעת-הקהל. מבחינתי זאת כמובן ההוכחה שכל הדיבורים על חופש העיתונות באמריקה הן קשקוש מוחלט. לאף אחד לא יפריע שהרבה משכילים בארה"ב יודעים שהממשל משקר, אם הוא אכן מסוגל לעשות שטיפת מוח כל כך יעילה. כשאנחנו אומרים דמוקרטיה - לא על זה אנחנו חושבים.

 

הנתון החשוב ביותר, לדעתי, להבנת הצביעות האמריקאית - במיוחד כשמדברים על שלום עולמי  - מגיע כשבודקים מי היא יצרנית ויצואנית הנשק הגדולה בעולם. ארה"ב, כמובן, מובילה בתחום הזה כבר שנים. מאז שנת 2000, לפי ויקיפדיה, ארה"ב מכרה נשק בסכום הדמיוני של 52,789,000,000 דולר. רוסיה, האיחוד האירופה, גרמניה, ארה"ב וצרפת - כל המדיניות הלכאורה נאורות, גם הן עושות בוחטה נאה מכל מלחמה קטנה שפורצת. ישראל, אגב, מדורגת במקום ה-12, ואפשר בשקט להניח שגם ציון מייצאת יותר נשק מתורה.

 

וכל זה, מבלי שהתחלנו לדבר על השלטון הכלכלי הישיר או העקיף של ארה"ב, שבאמצעות הבנק העולמי, גורמת לתלות מוחלטת בה של מדינות עניות, שנאלצות לאמץ כלכלת שוק והפרטה, שתמיד - אבל תמיד - פוגעות קודם כל בעניים בכל רחבי העולם, אלה שזקוקים לחינוך חינם, לשירותי בריאות חינם, לתשתיות ושירותי רווחה. בנושא הזה נכתבו מאות אם לא אלפי מאמרים. ועוד לא הזכרתי במילה את הסירוב העקשני של ארה"ב לאשרר את אמנת קיוטו, המחייבת מדינות מתועשות להפחית את הפליטה של גזי חממה. אני משוכנע שרוב אזרחי ארה"ב היו רוצים שהממשל יחתום על האמנה הזאת מזמן, אבל אתם יודעים מי שולט שם בדמוקרטיה הגדולה בעולם. וזה לא העם.

 

אולי זה המקום להזכיר שכמו שישראל עודדה את צמיחת החמאס בשנות השבעים והשמונים כדי להחליש את הפת"ח - כך גם אוסאמה בן לאדן עצמו הוא מפלצת שאמריקאים יצרו וטיפחו מאז הפלישה הסובייטית לאפגניסטן. מהבחינה הזאת, ובאופן קארמאטי - הגולם קם על יוצרו. זה מה שקורה כשבוחשים ובוחשים.

 

היהירות, הצביעות, והכוחנות הכלכלית והצבאית של ארה"ב הן הרקע לפיגועים ב-11 בספטמבר. מבחינת הממסד הצבאי-כלכלי בארה"ב - אחרי נפילת ברה"מ - זאת היתה הזדמנות נהדרת למצוא אוייב חדש, ולהצדיק, שוב, את הגדלת תקציב הביטחון. מומחים גדולים ממני כבר דיברו לא מעט על כך שהתמיכה באל-קעידה היא שולית וקטנטנה, ושה"איסלאם הקיצוני" הוא מעט יותר מהמצאה נוחה של האמריקאים, ושהרוב העצום והכמעט מוחלט של המוסלמים בעולם דוחה בתוקף את העמדות של בן לאדן והחבורה המטורפת שלו. ארגוני זכויות אדם כבר הצביעו על כך ש"המלחמה נגד הטרור" יוצרת רקע לעוד טרור - ובוודאי שנוגדת את ערכי הדמוקרטיה וכבוד האדם. הדרך היחידה ל"ייבש" את הטרור - גם באיזור שלנו - היא לנטרל את התנאים שיוצרים אותו - כלומר להחליף דיכוי צבאי וכלכלי שגורם לייאוש - בתנאים מינמליים של כבוד אנושי וצדק טבעי. ותקווה.

 

זה כמובן, תהליך הרבה יותר ארוך ומורכב ממהלומה צבאית, ומה לעשות, לטווח הקצר זה גם פחות משתלם כלכלית, לפחות מבחינת מי ששולט בארה"ב בפועל. אבל זה הכיוון היחיד שארה"ב יכולה לפעול בו אם היא רוצה למנוע התקפות כאלה עליה בעתיד.

 

(וכל זה לא אומר, אגב, שלא יצאו מארה"ב גם דברים נפלאים. רבים מספור. למעשה, אם תבדקו אותי לעומק תגלו שאני גם אזרח ארה"ב ואפילו, במובנים מסויימים, פטריוט אמריקאי. ובכל זאת, על כל דאנק מדהים שמייקל ג'ורדן עשה בשנות השמונים, אשה שהרוויחה שני דולר ביום במפעל של נייקי באינדונזיה פוטרה רק בגלל שנכנסה להריון)

 

נכתב על ידי , 11/9/2008 12:07   בקטגוריות תודעה כוזבת  
102 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של חוד התער ב-17/9/2008 23:16
 



כל הסיפור על רגל אחת


אני מצטער, עוד פוסט פוליטי, אבל חשוב. תאמינו לי, ניתוח קטנטן של שטיפת המוח.

 

ראיתי בוואינט ידיעה על מותו של ג'ורג' חבש. כך מספר האתר הלאומי את סיפורו:

 

חבש נולד בשנת 1925 בלוד למשפחה נוצרית יוונית-אורתודוקסית. הוא החזיק בתואר ד"ר לרפואה מהאוניברסיטה האמריקנית בביירות. היה ממייסדי "תנועת הלאומנים הערבים" ("חרכת אל-קומיין"), ארגון מחתרת כל-ערבי לאומני קיצוני בשנות ה-50.

מ-1969 עמד חבש בראש "החזית העממית לשחרור פלסטין" - ארגון בעל אוריינטציה מרקסיסטית שביצע מעשי טרור רבים עד שנות ה-70, והתמחה בחטיפת מטוסים ברחבי העולם...

 

האתר ממשיך לספר על פעולות הטרור הזוועתיות שביצע במהלך השנים. אכן זוועות.

 

אני יודע שזה רק אני, וכמעט אף אחד לא שם לב, אבל בכל זאת יש שם כמה שנים עלומות, חור קטנטן בביוגרפיה שהעורך בחר להתעלם ממנו, כנראה מפאת חוסר הרלוונטיות שלו.

מה חסר שם?

אה, כן, מלחמת 48.

 

כמה נוח.

 

הלכתי לויקיפדיה העברית לראות מה הם יודעים לספר על חבש בן ה-23 במלחמת 48. הגירסה שלהם טיפה יותר מפורטת:

 

"חבש נולד בלוד למשפחה נוצרית אורתודוקסית שברחה ללבנון במלחמת העצמאות."

 

ברחה, הם אומרים, הויקיפדים העבריים.

 

טוב, ניסיתי את ויקיפדיה האנגלית, זה תרגום לא מושקע של מה שכתוב שם:

 

חבש נולד באלליד  (לוד של היום) למשפחת סוחרים פלסטינית יוונית-אורתודוקסית. הוא היה סטודנט לרפואה כאשר ביקר את משפחתו במהלך מלחמת 1948. ביולי 1948, הצבא הישראלי כבש את העיר מידי הכוחות הירדנים ומצבא השחרור הערבי וגירש את תושביו הערביים, כ-10,000 בני אדם שנשלחו מעבר לקווי החזית במה שמכונה עכשיו מצעד המוות של אלליד, שהוכר מאוחר יותר על ידי ישראל כמעשה של שימוש מופרז בכוח. בני מוריס כותב שעדי ראיה ישראלים הסכימו שהמסע היה ארוך ורווי סבל מבחינת הפליטים. הוא (מוריס) קובע ש-335 מהם מתו בדרך, בעוד מפקד הלגיון הערבי ג'ון גלוב פאשה כתב ש"לעולם לא נדע כמה ילדים מתו".

חבש ומשפחתו הפכו לפליטים. ישראל סירבה לאפשר לפליטים לחזור לבתיהם אחרי שהקרבות נפסקו ב-1949. מאוחר יותר ישראל העבירה את חוק נכסי נפקדים, שהחרים את ביתם ורכושם של כל הפלסטינים שלא היו נוכחים בביתם (מסיבה כלשהי) בסוף מלחמת העצמאות. זה כלל את בית משפחת חבש ואת רכושם.

 

 

אז זאת היתה, כנראה, החוויה שעברה על הסטודנט לרפואה ג'ורג' חבש.

 

כשלמדתי בתיכון בדיוק פתחו חלק מהארכיונים של צה"ל ממלחמת העצמאות. עד שהארכיונים נפתחו, כל ספרי הלימוד שלי הכחישו בתוקף שהיה גירוש, וסיפרו רק את הסיפור הרגיל: המנהיגים הערביים קראו לתושבים לברוח. זאת היתה הגירסה הרשמית במשך שנים. מה לעשות, שבספר "פנקס שירות" ובארכיונים נחשפה ההוראה של יצחק רבין - המפקד.

 

"יש לסלק במהירות את התושבים מלוד בלי הקפדה על מיון הגילים. יש לכוונם כלפי בית נבאללה. על [חטיבת] יפתח לקבוע את השיטה ולהודיע על כך למטה [מבצע] דני ולמטה חטיבה 8. בצע מייד". (הפקודה לגירוש תושבי לוד, יולי 1948, חתום "יצחק ר. [רבין]"

 

אני לא אכנס עכשיו לדיון הארוך אם הגירוש של 700-800 אלף הפלסטינים ב-48 היה תוצאה של תכנון מוקדם או של כורח הנסיבות. אבל איך שלא מסתכלים על זה בנושאים פוליטיים ויקיפדיה העברית מעודכנת בערך כמו ספרי הלימוד של 1977.

 

ו-ynet, כמובן, הוא סוג של פראבדה, תבורך נשמתו הציונית.

למי שניזון רק ממנו - ומדומיו - פשוט אין סיכוי להגיע למשהו שבכלל מתחיל להזכיר את האמת. לא לגבי ההווה, ולא לגבי העבר. השקרים מסתתרים לא רק במה שמסופר, אלא גם במה שלא מסופר. אני לגמרי משוכנע שכמעט כל מי שקרא את הכתבה המקורית לא שם לב לחור הקטן הזה. כל כך יותר קל לטעון אחר כך על טרוריסטים "הם רוצחים יהודים רק כי הם יהודים". ככה עושים דה-הומניזציה. כל זה כמובן לא מצדיק שום דבר שחבש עשה. מהטמה גאנדי הוא לא היה.

 

שיטוט קטן ברשת גילה לי עוד כמה דברים מעניינים: באיזור לוד ורמלה היו 75 כפרים ערביים. היום אין אף אחד.

 

והצד הבכל זאת מעט מנחם של הסיפור הזה: בזמן אמת, נתן אלתרמן כתב את השיר "על זאת" - בתגובה לסיפורים ששמע על מה שהתרחש בלוד וברמלה.

 

חָצָה עֲלֵי גִ'יפּ אֶת הָעִיר הַכְּבוּשָׁה,
נַעַר עַז וְחָמוּשׁ... נַעֵר-כְּפִיר.
וּבָרְחוֹב הַמֻּדְבָּר
אִישׁ זָקֵן וְאִשָּׁה
נִלְחֲצוּ מִפָּנָיו אֶל הַקִּיר.

וְהַנַּעַר חִיֵּך בְּשִׁנַּיִם-חָלָב:
"אֲנַסֶּה הַמִּקְלָע"... וְנִסָּה.
רַק הֵלִיט הַזָּקֵן אֶת פָּנָיו בְּיָדָיו...
וְדָמוֹ אֶת הַכֹּתֶל כִּסָּה.

זֶה צִלּוּם מִקְּרָבוֹת-הַחֵרוּת, יַקִּירִים.
יֵשׁ עַזִּים עוֹד יוֹתֵר. אֵין זֶה סוֹד.
מִלְחַמְתֵּנוּ תוֹבַעַת בִּטּוּי וְשִׁירִים...
טוֹב! יוּשַׁר לָהּ, אִם-כֵּן, גַּם עַל זֹאת!

וְיוּשַׁר לָהּ אִם-כֵּן עַל "מִקְרִים עֲדִינִים"
אֲשֶׁר שְׁמָם, בְּמִקְרֶה, רְצִיחָה.
וְיוּשַׁר עַל שִׂיחוֹת שֶׁל שׁוֹמְעִים-מְבִינִים,
עַל בְּנוֹת-צְחוֹק שֶׁל וִתּוּר וּסְלִיחָה.

אַל יֻגַּד "רַק פְּרָטִים הֵם בְּפֶרֶק הַפְּאֵר".
פְּרָט וּכְלָל
הֵמָּה צֶמֶד-כַּחֹק,
אִם הַכְּלָל כָּך מַקְשִׁיב לוֹ לַפְּרָט הַמְּסַפֵּר
וְאֵינֶנּוּ חוֹבְשׁוֹ בַצִּינוֹק!

כִּי חוֹגְרֵי כְלֵי לוֹחֵם, וַאֲנַחְנוּ אִתָּם,
מִי בְּפֹעַל
וּמִי בִטְפִיחַת הַסְכָּמָה,
נִדְחָקִים, בְּמִלְמוּל שֶׁל "הֶכְרַח" וְ"נָקָם",
לִתְחוּמָם שֶׁל פּוֹשְׁעֵי מִלְחָמָה.

אַכְזָרִית מִלְחָמָה! הַמַּטִּיף הַתָּמִים
בְּאֶגְרוֹף מִפָּנֶיהָ יֻחְזַר!
אַך לָכֵן
צַו הַיֹּשֶׁר וְצַו הָרַחֲמִים
לוּ יִהְיֶה בָהּ כָּמוֹהָ אַכְזָר!

וְלִקְהַל הַמְּפַיְּטִים רַק עַל קֶסֶם הוֹדָהּ
וְתוֹרְמִים לָהּ רַק דְּבַשׁ עַל מִרְדֶּה
לוּ יוּכְנוּ בְיָדָהּ עֳנָשִׁים שֶׁל פְּלָדָה!
בָּתֵּי דִין צְבָאִיִּים שֶׁל שָׂדֶה!

תְּמֻגַּר הַשַּׁלְוָה הַלּוֹחֶשֶׁת "אָכֵן"...
וִירֵאָה אֶת פָּנֶיהָ בָרְאִי!
יַעֲמֹד הַחַיָּל הָעִבְרִי! יִתְגּוֹנֵן
מִקֵּהוּת הַצִּבּוּר הָעִבְרִי!

וּמִלְחֶמֶת הָעָם, שֶׁעָמְדָה לִבְלִי חָת
מוּל שִׁבְעַת הַגְּיָסוֹת
שֶׁל מַלְכֵי הַמִּזְרָח,
לֹא תֵחַת גַּם מִפְּנֵי "אַל תַּגִּידוּ בְגַת"...
הִיא אֵינָהּ פַּחְדָנִית כְּדֵי-כָך!

הטור השביעי, ספר ראשון, תש"ג-תשי"ד, ספרית פועלים

 

 

ועכשיו לפינת ההימורים: כתבתי תגובה קטנה לוויינט, ובה, באמת בקיצור, תמצות סופר תמציתי של הפוסט הזה. חתמתי בשמי האמיתי. האם לדעתכם הוא יפורסם, או שיימצא פחות ראוי מתגובות אחרות שהגיעו לשולחן העורך? אני, מטבעי, אופטימי.

 

תוספת מאוחרת: כמובן שלא פירסמו את התגובה שלי. והיום, מעריב וידיעות ממשיכים את השקר: אחד מהם כותב שהמשפחה שלו ברחה ללבנון, והאחר, שהוא עזב את לוד ב-46.

 

נכתב על ידי , 27/1/2008 04:58   בקטגוריות תודעה כוזבת, ג'ורג' חבש, יצחק רבין  
76 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של עצמי. ב-10/1/2009 02:26
 




דפים:  
כינוי: 

בן: 63




24,453
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , דת , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להמתחזק של דנג'ה-גנג'ה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על המתחזק של דנג'ה-גנג'ה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)