יש המון מוזיקאים שדנג'ה אוהב מאוד, והרבה מאוד שהוא אוהב המון, ועוד אינספור שהוא חושב שממש נפלאים. אבל ככל שמתקרבים לליבה של הדנג'ה, ולמיץ של הגנג'ה, חלק מהם נושרים, והכניסה למעגלים הפנימיים מותרת רק לאלה שמחוייבים לאמת וליופי באופן שלא משאיר מקום אפילו לזיופון קטן. לא מבחינה מוסיקלית, זיופון, אלא מבחינה מהותית.
לרוברט וויאט יש אישור כניסה למעגל הכי פנימי.
אחת הסיבות שדנג'ה כל כך עליז בחיי היום-יום היא שהוא מכיר כל כך את העצב של רוברט ווייאט. מספיק מילים,
הנה אחד השירים הכי יפים בעולם, אם לא היפה בהם, כסוכריה לסוף השבוע. הוא אף פעם לא גורם לי לרקוד, אבל אחריו תמיד קשה לי יותר לשקר, לעצמי או לזולת. הביצוע המקורי אפילו יותר יפה. וכל הדיסק הזה, Rockbottom הוא יצירה שכולה כאב מזוקק לכלל יופי מבורך.
You look different every time you come
From the foam-crested brine
Your skin shining softly in the moonlight
Partly fish, partly porpoise, partly baby sperm whale
Am I yours? Are you mine to play with
Joking apart - when you're drunk you're terrific
when you're drunk I like you mostly late at night
you're quite alright
But I can't understand the different you in the morning
When it's time to play at being human for a while
please smile
You'll be different in the spring, I know
You're a seasonal beast
like the starfish that drift in with the tide
So until your your blood runs to meet the next full moon
Your madness fits in nicely with my own
Your lunacy fits neatly with my own,
my very own
We're not alone
בבלוג זה
בכל הבלוגים
