הפעם זה יהיה קצר:
כותרת אתמול באחד משני העיתונים אותם אני מחרים מאז ספטמבר 2000:
הכותרת לא הופיעה במדור סאטירי אלא בעמוד השני.
הנה היא.
בלי הקדמות נוספות:
ועדה מיוחדת תאשר חיסולים בדיעבד
כותרת המשנה הסבירה:
הועדה תבדוק אם המחוסל עמד ב"אמות מידה של טרוריסט"
אז קודם כל מעניין אותי אם יש עוד סעיפים ב"אמות המידה", מעבר ל"ערבי תושב השטחים".
מעניין אותי גם אם פרופסור אסא כשר שניסח את"הקוד האתי של צה"ל", ניסח גם את "אמות המידה של טרוריסט"?
ומבחינה אופרטיבית - הרי זה לא סתם צעד פורמלי, אני מניח - מה קורה, אם, בהמשך לאותו הגיון ירוסלב האשקי/גוז'ף הלרי -לפיו הוקמה הוועדה, מה יקרה אם היא בכל זאת לא תאשר בדיעבד את החיסול?
מה יעשו אז?
(והטימטום? והאכזריות? והאטימות? והאבדן המוחלט של נסיון להעמדת פנים של צדק או מוסר?)
במשך 38 שנים ישראל הרסה בתי משפחות מחבלים בשטחים. במשך 38 שנים צעקו שמאלנינו יפי-הנפש וחבריהם הבין-לאומיים: זה לא חוקי, זה יוצר שנאה נוספת, זאת רק נקמה, אין בכך שום הרתעה אלא להיפך. לפני שנתיים הוקמה סוף סוף ועדה של צה"ל שבדקה את ההשפעה של הריסת בתים כאמצעי לחימה בטרור, ואחרי דיונים ארוכים הגיעה למסקנה ש... הם צדקו, השמאלנים יפי הנפש. זה לא מרתיע, אלא להיפך, אם כבר, יוצר אלימות נוספת. אחרי 38 שנים, הריסת בתי משפחות מחבלים הופסקה.
במסגרת הקריאה המאוד מעוותת של ברק את המפה בתחילת האינתיפאדה השנייה, שכללה - בניגוד לכל הערכות אמ"ן והשב"כ - את האמונה שערפאת יזם את המהומות - המצביא המהולל המציא אסטרטגיה חדשה: חיסולים ממוקדים של דרגי הביניים בפת"ח - לא שכבת המנהיגים הבכירה, ולא מנהיגי השטח - אלא אנשי אמצע - שחיסולם יפעיל לחץ גם כלפי מעלה וגם כלפי מטה. אני זוכר איך הכתבים צבאיים התפעלו מהאסטרטגיה הזאת בזמנו. אחד הקרבנות הראשונים היה ד"ר ת'אבט ת'אבט, איש מערכת הבריאות הפלסטינית, ופעיל וותיק בארגוני שלום ישראלים-פלסטינים. חודשים אחר כך קרובי משפחתו פיגעו בישראלים כנקמה, ובהמשך שרון חיסל את שולחיהם של קרובי המשפחה - ראאד אל כרמי - באחד החיסולים היותר ידועים - זה שהבעיר את השטח מחדש כשכמעט הושלמו "שבעת ימי השקט" המיתולוגים, שנדרשו לפי מפת הדרכים. אני מדבר על 2002.
עוד בעיה ידועה של חיסולים ממוקדים: הם לא כל כך ממוקדים. למרות שב"ווינט" וב-נרג צה"ל הורג רק חמושים, בפועל כולנו יודעים, שיש fallout. ביום הפיגוע במסעדת מקסים בחיפה, צה"ל סגר חשבון עם סירחאן סירחאן, שכמה חודשים קודם נכנס לקיבוץ מצר וחיסל את רויטל ונעם ומתן אוחיון. כשסירחאן חוסל, עמד לידו ילד בן 13. מה לעשות.
נכון ל-2003 הנתונים דיברו על הרוג חף מפשע נוסף על כל מחוסל שחוסל.
אצל סאלח שחאדה, כבר ידעו שפצצה של טון על בניין רב קומות באיזור מגורים, תביא אולי לעוד כמה קרבנות. ידעו, אבל, גם אתם יודעים, מכה קטנה בכנף. אברהם, אתם זוכרים, התמקח עם אלוהים על סדום, על תושביה, והצליח לשכנע את הקב"ה שאם יימצא בה צדיק אחד הוא יחוס על העיר. המדינה היהודית הפכה את היוצרות: כדי להרוג רשע אחד, היא לא בוחלת בהרג של עשרה ילדים, וראשוני המצדיקים הם רבנים.
טוב, לא יצא קצר.
מצד שני, יש לי כל כך הרבה מה להגיד ולכעוס ולהוסיף בנושא הזה, שיחסית, זה ממש קצר.