THE STORY OF MY LIFE

אוווף...... לא יודעת אם לפוסט הזה יש איזו שהיא משמעות.. או תוכן....

אני כותבת.... כי...אני צריכה לכתוב!!!!

יש את השיר הזה "מה איתי מה איתי מה איתי.. לא מסתדר עם עצמי... מה איתי מה איתי מה איתי.. איפה שכחתי את שמי .. מזה קרה לי טוב לי או רע לי"

ואי ואני כול כך מתחברת לשיר הזה... כי .. באמת...אני  לא יודעת אם טוב לי או רע לי.... זה פעם ככה פעם ככה והכי מעצבן  שזה לא ממש רע ולא ממש טוב.. זה מין מצב BETWEEN כזה.........

אוףף... מעצבן  מה עובר עלי!??

אולי כשאני יחזור לשיגרה אני יתייצב

 הבעיה   שזה לא ממש שיגרה....  כי  אני בכל זאת עוברת בצפר  ! תיכון! מרחק שעה נסיעה מהבית שלי....

לבד......

לפני כמה זמן כול כך שמחתי על זה.. אבל עשכיו כשזה מתקרב מיום ליום.. אני לא יודעת.....

אני לא מתחרטת.. אבל אני פוחדת....  פוחדת.. יותר ממה שחשבתי שאני יפחד...

לא רק זה... הכל...

 המשפחה... הבצפר.. החופש... שניגמר... הלחץ....

 אני אני אני!

אני מצטערת.. על הפוסט  אמרתי שאני שונאת  פסטים שכתובים בקודים

וזה אחד מהפוסטים האלה.. ממ  אבל זה לא בכוונה  פשוט אין לי משהו יותר  טוב ואני חייבת לכתוב!!

 אז  תסלחו לי הפעם!

                                                           יהיה טוב.