| 6/2007
"בהצלחה"
אז זהו. נגמרה כתה ט'. פיניטו. כולנו (חוץ מהיסודיים - חה חה מגיע לכם!),
יכולים לחגוג את ראשי התיבות המומצאים למילה "בהצלחה" - "בית הספר צריך
להישרף חופש הגיע".
בשבילי, מהאספקט החברתי הייתה די חרא שנה אני חושב.
אבל מהאספקט הלימודי הפתעתי את עצמי. ובגדול. שנה שעברה דאז לא הייתי כ"כ חזק, הייתי ממוצע. אבל השנה השקעתי והנבתי תוצאות בהתאם.
ועכשיו, הסתיימה לה שנתי האחרונה בחטיבה ורבים מאתנו הולכים לדרכים נפרדות. רוב...לא, סליחה, כל החברים
שלי הולכים לאותה מגמה. מוסיקה. ואני חשבתי לעצמי רבות (מי שמכיר אותי
יודע כמה זמן) לאיזו מגמה אלך, והתלבטתי את ההתלבטויות שלי ולבסוף,
אף-על-פי שמגמת מוסיקה היא המגמה הכי שולטת ומגניבה בתיכון וביודעין שאם
אלך אליה יהיו לי 3 שנים של כיף לא נורמלי בחברת אנשים שאני אוהב וכיף לי
להיות איתם, הפניתי עורף לאפשרות זו והלכתי למגמת מופת.
כן, ידידיי, אני החלטתי לדון את עצמי לשלוש שנים של לימודים מוגברים,
קושי, חרשנות, חנוניות או איך שלא תרצו לקרוא לזה. כמובן, שהקניטו אותי
רבות (או חורבנתי,
נכון עומרי אביב?) בשל בחירה זו. אבל אני בוחר להתעלם מגידופים אלו
ולעשות מה שאני חושב לנכון. בחרתי במגמה זו מכיוון שמבחינות רבות היא יותר
רווחית בשבילי כי כמו שהסברתי פעמים אין-ספור - בגרות במוסיקה אני יכול
לעשות בקרייה, הרכבים יש לי מספיק (השבוע שלי מלא בהם), ובמגמת מוסיקה
אצטרך להוריד מקצוע מסויים בכתה יא'.
ללכת למגמה רק בשביל להיות עם חבריי יהיה טיפשי כי אצטרך להוריד אחד
מהמקצועות הנוספים ואז זה פשוט לא יוצא שווה את זה. הציעו לי ללכת למוסיקה
ולהוריד את מוסיקה בכתה יא' ולא אחד מהמקצועות הנוספים. אפשרות זו תהיה
אכזרית כיוון שיהיה לי קשה לעזוב את ההרכבים והשיעורים לאחר שנה כיפית בה
נכחתי בהם. אמרו לי גם, אם כבר לא מוסיקה, למה מופת? עדיף כבר עיוני רגיל.
ואני עונה אם כבר לא מוסיקה, למה עיוני, הרי אני יודע שאם אני באמת ארצה
אני אהיה מסוגל ללמוד ולהצליח במופת אז למה סתם ללכת להשתעמם בעיוני (שלא
לדבר על זה שצריך להמשיך בשפה ואני אמות אם אצטרך להמשיך ערבית)?
הנה. עכשיו אתם יודעים באילו שיקולים התחשבתי בבחירת המגמה. ואתם יכולים לומר שטעיתי, ושאני דפוק שהלכתי למופת (ושחורבנתי...),
אבל לי, זה לא אכפת. אני לא רואה סיבה למה השעות הרבות של הלימודים שלי
ושל חבריי, ההרכבים שלהם, והעובדה שאינני באותה הכתה כמוהם אמורים להפריד
ביננו.
כמובן שאקדיש חלק נכבד מפוסט זה לציון סיומן של 3 שנים מופלאות ונפלאות בחיי.
חטיבת הביניים.
אותו בי"ס עלוב אותו כולנו צריכים לעבור במסענו ליעד הנכסף - התיכון.
בד"כ, כולנו מתפללים לעבור את שלושת השנים הללו במהירות ולהגיע כבר לרקיע השביעי - התיכון.
אבל אני לא מבין למה עניין חטיבת הביניים הוא כ"כ נורא בעיני אנשים ומה החיפזון להגיע לתיכון (בטעות..באמת שלא התכוונתי).
אני, אישית, מאוד נהניתי בשלוש שנים אלו. היו הרבה סיפורים, מקרים, אנשים
ומעשים אשר השאירו בי חותם והפכו את שלושת השנים הללו לנפלאות. היה המקרה
של הילד (שלא אזכיר את שמו) ששרף את שערו. והיה את המקרה בו ילד אחר (שלא
אזכיר את שמו) ננעל מחוץ לחלון הכתה שנמצאת כ - 14 מטרים מעל לאדמה מוצקה.
לא אשכח אף פעם את המחנכת הכי טובה שכתה יכולה רק לחלום עליה - תמר. ועד
כמה שרבים מכם ישנאו לקרוא את זה - לא אשכח את סלבה, המורה למתמטיקה, כי
אף פעם, בחיי, לא ראיתי מורה שהשקיעה בצורה כזו אינטנסיבית.
לסיכומו של דבר, חטיבת הביניים אינה כזה בזבוז של זמן לחוששים מביניכם. 3
שנים אלו עוברות בכיף (אמנם לפעמים צריך להבריז ממספר שיעורים כדי שיהיה
את הכיף הזה).
מסיבת הסיום שלנו הייתה די קקי לדעתי. המופע לא היה כזה מעניין כמו שחשבנו
שיהיה ואנשים השתעממו. אבל דבר טוב במסיבת הסיום (כמו שתמיד קורה לקראת
סופה של תקופה) זה שפתאום בלי אזהרה מראש התחלתי להכיר אנשים מהשכבה!
אנשים שאף פעם לא דיברתי איתם דיברו איתי בחופשיות. זה היה מאוד נחמד ואני
מקווה שנשמור על קשר בהמשך.
באותו נושא אם כבר - הייתה לנו את השכבה הכי שולטת בעולם! לא, בגלקסיה! לא, ביקום!
האפטר פארטי, לעומת המסיבה, הייתה חבל"ז על הזז של מי שזז (??).
בפעם השניה בכל חיי(!) נפתחתי ואשכרה רקדתי, עד סוף המסיבה. (הפעם הראשונה
הייתה בטיול לאילת השנה במסיבת חוף). וגם הופעתי עם גל, עומרי, אביב, גל
ועידו (שרתי).
מקווה שאנשים אהבו. זה נראה שכן אבל אי אפשר לדעת.
ובכן, היו לי עליות וירידות, כמו לכולם, אבל עברתי את החטיבה. ואף בהצלחה יתרה (אם יורשה לי לומר).
היו 3 שנים מצוינות, נפלאות, מופלאות, נהדרות, מתסכלות, מעצבנות, מדהימות וכיוצ"ב.
תודה לכולם. לבי"ס, למורות, ליורם, ליהודה מעודה (זוכרים אותו?) לתמר,
לשכבה, למחזור ט"ו, לכתה, לחברים, לדברים הקטנים שמעלים חיוך, לכדורסל
בימי שישי, לטניס בשבת בבוקר, למשחק "הרמז",
ליציאות בימי שישי, להוקי, לשחייה, לתזמורת, לביגבנד, לחצוצרה בפרט ולכל
מה ששכחתי בעזרת הסניליות. ולבסוף לבסוף - למשפחה. כי זה אחד הדברים הכי
חשובים שיש (אם לא הכי חשוב).
אז להתראות חטיבה, היה פנומנלי.
פעם ראשונה שעשיתי פוסט חופר. לכל דבר יש פעם ראשונה.
הדבר הטוב הבא (בסימן שאלה) - הטיסה לווינה-בודפשט.
ובנימה חיובית זו, אומר בפעם האחרונה כתלמיד חטיבה (למרות שנגמר כבר):
בוקר טוב
| |
| |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
