שוב אני לבד בבית ובעוד שאני מתכנן שבוע של דיאטת טוסטים ואלכוהול, הקטנה הולכת לעבוד המון ולאכול במסעדות על חשבון אחרים. ביום שישי הבאתי אותה לשדה התעופה ומשם המשכתי לחבר טוב שלי בתלאביב כדי לנשום קצת אוויר פאבים ועשן סיגריות סמיך בלי שהיא תקטר על זה שאני נוטש אותה לבד בבית. הפעם היא נטשה אותי.
הגשם הלונדוני לא הפריע לנו ללכת ברגל כמעט את כל אבן-גבירול וכל הדרך חשבתי לעצמי שזה מפתיע כמה חם בעיר הזו, אפילו בחורף. כמובן שאני מעדיף להירטב בתלאביב בחורף ולא בסיר הלחץ המהביל שהיא הופכת להיות בקיץ. היא אפילו נראית יותר נקייה בחורף. אולי זה בגלל שהכול רטוב ומבריק. אולי כי היה חשוך.
לפאבים יש נטייה להוליך אותי שולל ולגרום לי לחשוב שהם ממש טובים כשאני נכנס ויש מוזיקה שאני אוהב. הייתה מוזיקה מצוינת עם המון פיקסיז, פרלג'אם ושאר ניינטיז והפאב היה די ריק למרות שהיה כבר יחסית מאוחר. התיישבנו על הבר, הברמן שינן את השמות שלנו וניגש לעסקים. באיזשהו שלב, בין חצי אחד למשנהו והמון צחוקים, שמתי לב שהמקום מפוצץ באנשים ממש מעפנים שרוקדים לצלילי שלמה ארצי ואפילו הברמן מנענע יחד איתם. נחרדתי. ליתר ביטחון הורדנו איזה צ'ייסר זריז כדי לרכך עוד קצת את התאים האפורים ולמנוע נזק מוחי בלתי הפיך מהשלמה, ויצאנו – לא לפני ששטפנו את הצ'ייסר בעוד איזה חצי מרפי. אומרים שההשפעה של השוט עולה בצורה ניכרת לאחר מכן.
בלילה החתולים הפסיכים השתוללו בבית, עשו עליי פרעות וגם נשכו לי את כפות הרגליים דרך השמיכה. למרות שהצלחתי לאסוף כמה דקות שינה רצופות נראה לי שהלכו לי לאיבוד כמה שעות מהיממה כי כשיצאתי מהבית בעשר וחצי בבוקר הייתי בטוח שהתבלבלתי ועדיין שבע.
השקט של שבת בבוקר בתל-אביב מפתיע אותי בכל פעם מחדש. עשר בבוקר וחוץ מכמה זקנים שעושים את ההליכה המחייבת לאיתור וחילוץ העצמות, העיר פשוט ישנה לגמרי. אפילו השמש החיוורת נראתה כאילו קשה לה לקום והרחובות הריקים נראו יותר כמו בני-ברק ביום כיפור מאשר העיר החיה והתוססת שהלכתי בה ברגל כמה שעות קודם לכן. ת"א, בני-ברק, הכול אותו דבר...העיקר שהרבה יותר נחמד להסתובב בעיר בלי הפקקים הבלתי נגמרים והסירחון.
חזרתי הביתה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
