לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מעדיף להשאר בצל


שמישהו יכבה כבר את השמש!


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


2/2007

37.8 וממשיך לרדת


הייתי בטוח שגם הפעם אצא ללא נזק. עד עכשיו התחמקתי בצורה יוצאת דופן מהגורל ובעוד שמסביבי נפלו חללים אין ספור, כבר התחלתי לחשוב שאני חף מפגע. אז זהו, שאתמול בעבודה נפלתי למארב מתוכנן היטב של חוליית מיקרובים מיומנת שהסתתרה לה באחד החדרים בבניין ובדיוק כשלא הסתכלתי הם קפצו עליי מאחור. עד כדי כך מיומנים הם היו, שרק לקראת סוף היום התחלתי להרגיש את הסימפטומים המוכרים של תשישות הדעת ועייפות הגוף ולמרות זאת חשבתי שזה עניין פעוט, בסך הכול עייפות מצטברת ותו לא. מסתבר שהמיקרובים המנוולים עשו עליי עבודה יפה בלילה כי כשהשעון צלצל בבוקר והסתובבתי לכבות אותו בטריקה, כאבו לי כל השרירים והאף איים לגרום להצפה רצינית שתשטוף את הזיעה הקרה שנספגה במצעי הפלנל במהלך הלילה.

המשך הבוקר לא בישר כלום חוץ משעמום מוחץ וחוסר חשק כללי. לא רק שלא תכננתי לעשות שום דבר בבית (חוץ מהשאיפות היומרניות הרגילות של נגינה/קריאה/התקנת הלינוקס מחדש וכו') לא היה לי כוח לשום דבר. אז לא עשיתי שום דבר, כל היום.

השעמום זה חוויה.

השעמום מזכך את הנפש.

השעמום מאריך את החיים.

השעמום הורג אותך, באכזריות.

 

פעם הייתי מסוגל להתמודד עם השעמום פנים אל פנים ואם לא הייתי מנצח אז לפחות זה היה תיקו. כבר הייתי פעם מובטל חצי שנה ושרדתי יפה בלי לעשות כמעט שום דבר פרודוקטיבי. לא נרשמו נזקים חמורים לגוף ולנפש למעט אכזבה מסוימת מחוסר האמביציה שלי לעשות משהו בכלל שתועדה בפנקס של הקטנה. פעם הייתי בטוח שדאנבר צדק לגמרי בגישה שלו לחיים אבל היום אני כבר לא כל כך בטוח. הזמן חולף כל כך מהר ויש המון מה להספיק רק שכשאין כוח לקום בשביל להביא עוד טישו מהמגירה אז בטח שלא תנגן, תקרא או תתקן את התריסים ואת הניאגרה הדולפת, שלא לדבר על לשלם חשבונות.

חוץ מזה שהקטנה בכלל לא פה כדי להעניק לי אקסטרה סיוע. הרכבת האווירית מאמריקה לא תצא עד סוף השבוע ואם לא יגיע סיוע לוגיסטי בהקדם אני חושש שהקווים הקדמיים לא ישרדו את הקרב. וכל זאת היום.

מחר יש לי תור בקופ"ח מה שאמור להכניס קצת יותר עניין לסדר היום המדולל שלי. אם יהיה לי כוח אני מקווה לקחת את אחד מעשרת הספרים שהתחלתי לקרוא וזנחתי אמצע ואם לא, אוכל פשוט לבהות בשעון שבצד הימני התחתון של המסך ולקוות לטוב.

 

 

 

                                                              
                                                                                 

נכתב על ידי , 15/2/2007 02:14  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



כינוי: 

בן: 51




הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לז'אן-סול פארטר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ז'אן-סול פארטר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)