מעדיף להשאר בצל

משהו לא בסדר. שוב יש לי חום, גרון כואב ורגשות אשם, בעיקר כלפי העבודה. לתפוס מחלה פעמיים בהפרש של שבוע, בתקופה קריטית מבחינתי, זה ממש מוגזם ובעיקר מעצבן אבל אני יכול להבין מאיפה זה בא.

שבוע שעבר היה כנראה השבוע הכי קשה בעבודה שהיה לי אי פעם והקילומטראז' שעשיתי ברגל בין הקומות של הבניין פיצה על ימי ההיעדרות שלי בשבוע שלפני והושג רק בגלל אפקט הטורבו שהפעלתי על הרגליים. לא סתם תיזזתי כמו ארנב בעונת הייחום. מהצוות שלי, המצומצם גם ככה, נשארתי לבד ובגלל חוש האחריות שלי ההולך ומתפתח לקחתי על כתפי הצנומות את כל האחריות לפעילות השוטפת כולל על דברים שאני כלל לא מכיר.

כמובן שזה לא נגמר בזה. לא מספיק שכל העומס נפל עליי, פוליטיקות התחילו להטריד את מנוחתי גם ובעיקר מחוץ לשעות המקובלות שממליא הולכות ומתארכות. ימים רצופים לא הפסקתי לחשוב על מה יהיה, איך אני קמבן/אומר/נזהר/עושה/מתכנן על הרבה יותר מדי דברים בבת אחרת. הראש לא הפסיק לטחון בנהיגה הלוך ושוב שזה כבר כמה שעות, במקלחת, שירותים אוכל וטלוויזיה. כל היציקה הזו באה אחרי שכבר הייתי חולה כמה ימים, אז אם לא היה ברור עד עכשיו מאיפה בא לי שוב החום שום דבר כבר לא יעזור.

אה כן, שכחתי פרט קטן אבל חשוב – הקטנה חזרה ביום ראשון שעבר. אני מצידי עשיתי את מירב המאמצים כדי להתאושש בזמן כדי לקבל את פניה בטרמינל ז'ה-טאם ובאמת הצלחתי מעל ומעבר למשוער. בשעה 18:16בדיוק הקטנה יצאה מבעד לדלתות ההזזה וכמובן שהייתי שם בזמן ומוכן. בתמורה קיבלתי המון אהבה ומתנות. סעיף האהבה היה מוצלח מאוד מן הסתם, אחרי עשרה ימי פרידה וגם בגזרת המתנות נרשמו הצלחות, למרות שעשיתי לה חיים קצת קשים עם אמירות בסגנון של "אני לא צריך כלום" או "אין לי שום רעיון חוץ מבטריות נטענות למצלמה".

לא הייתי צריך להתרגל אל הקטנה יותר מדי. יום ראשון בערב היה בערך היום היחידי שבו באמת ראיתי אותה כמו שצריך כי אחר כך כבר טבעתי בכל האמור לעיל. לא חשוב. גם ככה היא כנראה נוסעת שוב עוד חודש והפעם לשבועיים (לא כולל טיסות) וכדאי שאני כבר אתחיל להתארגן על רשימת מתנות אמיתית ומקומות בילוי כדי להפיג את הבדידות.

לפחות דבר אחד טוב יוצא לי מלהיות בבית – אתמול ראיתי את "השתולים", סרט שלא עוסק בגננות למרות הרמיזות המרובות על חפירה באדמות ביצה אלו ואחרות ונטיעה של כל מני דברים, ועכשיו אני הולך לראות את "הילדים של המחר" – (לא יודע למה, אבל זה נשמע לי כמו עתיד ורוד) כיף חיים!

נראה לי שעוד שיעול אחד אני מתחרפן ומשסף לעצמי את הגרון. רררררררררר!