מעדיף להשאר בצל
שמישהו יכבה כבר את השמש! |
| 7/2007
סיכת שמנים
אני לוקח את הבקבוק הקטן והכבד מהשידה ומתיישב על קצה המיטה, פותח את הפקק ומביט באותיות הלטיניות שבתוית המודבקת על הזכוכית הירוקה והכהה, מבלי לקרוא מה כתוב. הבקבוקון הזה נראה כמו משהו שסבתא שלי היתה כנראה שמה בארון התרופות לפני שבעים שנה...
נוזל ירקרק וסמיך נשפך לאט מתוך הפיה הצרה ממלא לי את כף היד. נוזל שמנוני עם ריח קצת משונה. אני מצמיד את כפות הידיים אחת לשנייה ומשפשף אותן במרץ למשך מספר שניות כדי לחמם את השמן ואת הידיים שיהיה נעים.
העור כבר מתוח לגמרי ומבריק למדי. מצחיק איך הוא נמתח ככה בפרק זמן כל כך קצר ועדיין שומר על הגמישות שלו. אז עכשיו נעזור לו לשמור על הגמישות עוד יותר.
אני מושיט את הידיים ומושח את השמן על הבטן ההולכת ומתעגלת בתנועות עדינות ומעגליות מהפופיק הבולט אל עבר המותניים. עוד קצת מהשמן, קצת למטה וקצת מסביב על המותניים, הירכיים והגב. הקטנה עוצמת עיניים ומרפה את הצוואר בשעה שאני מנצל את ההזדמנות לעסות לה את הכתפיים, את השכמות. האצבעות מחליקות על העור השמנוני, חורשות תלמים בלתי נראים בשרירים הדואבים, מפיגות את המתח ואת העייפות.
הקטנה מחייכת. היא מאושרת שאני עוזר לה, משתתף איתה. מתחבר.
צריך לשמור על העור גמיש כדי שיוכל להמתח בקלות, יש לו ארבעה חודשים נוספים של גדילה. לשמור על גמישות כדי שבסוף הכל יחזור לקדמותו בשלום.
| |
| כינוי:
בן: 51
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
