מעדיף להשאר בצל

הסירחון שבוקע מתוך המכונית שלי בלתי נסבל. סירחון חריף, תוקפני, מהסוג שמעיר אנשים מעלפון או מתאגרפים מנוקאאוט. אני לוקח אוויר בנשימה עמוקה וצולל פנימה, מקליד מהר את הקוד ולפני שאני מאבד את ההכרה אני מניע ופותח את כל החלונות שיתאוורר. הכול קרה לפני שבוע כשעזרתי לחבר להביא את הכלב הזקן שלו חזרה מהווטרינר. המסכן חצה את הכביש – דידה לאט לאט רצוי לדייק – וחטף מכונית בראש. אם הייתי קצת יותר מנוסה בהובלת כלבים שאינם בקו-הבריאות במושב האחורי של האוטו הייתי כנראה גם יודע שרצוי לשים איזה סדין ישן ובעיקר יריעת ניילון מלמטה כדי למנוע צרות כמו שלולית שתן נסתרת או משהו כזה. אבל אני לא יודע. חמור מכך- שלולית השתן הזו, נסתרת כמו סוכן רדום, המתינה יום שלם במכונית הסגורה תחת השמש הקופחת, ביצעה את עבודתה ללא דופי בפיזור אדי אמוניה קטלניים ברחבי חלל המכונית ובעיקר- בחלקי הריפוד השונים שמצפים את דפנות האוטו. כמו כל סוכן רדום שעבורו התזמון הוא הכול גם זה פעל את פעולתו בדיוק בזמן- כשפתחתי את הדלת למחרת בבוקר. מימי לא דמיינתי עד כמה ריפודי רכב יכולים להיות טובים בספיגת ריחות.

יש ריחות יותר גרועים מזה אני אומר לעצמי, למשל ריח של גוויית חתול שהתפגר מתחת לבית, אבל לא כשזה חובט לך ישר באף ממש כשאתה מתיישב במושב הקדמי לקראת שעתיים של מאבק בפקקים. ולא שלא ניסיתי להתנגד...אחרי שהבנתי והפנמתי את הטעות שעשיתי ניגשתי לנסות לכפר עליה. חצי שעה שטפתי את הריפוד בדטרגנטים מהחריפים שיש לי בארון כולל חצי יום ייבוש באור השמש אך ללא הועיל. הריח פשוט ממאן לצאת. אז פשוט מתוך תסכול עמוק ועם ידיעה מוחלטת שאני הולך להתחרט על זה ביצעתי את הטעות השנייה וקניתי פחית ריח לאוטו בטעם קוקוס. עכשיו האוטו שלי מסריח גם מקוקוס וגם משתן כלבים. מזה יציל רק הטוטאל לוס.