מה העניינים איתך, יא ליסה?

 אחרי ההופעה של שב"ק ס בבארבי (היה מעולה!) המשכנו לשתות בסאבליים. אחרי שתי בירות וצ'ייסר ויסקי הלכתי לשירותים. ביציאה מהשירותים עמדו שלושה בנים. כשעברתי לידם, אחד מהם ליטף לי את התחת. ולא, לא התלבשתי בצורה פרובוקטיבית, אלא אם דגמ"ח בצבע חאקי וטי שירט של The Fading נראה למישהו פרובוקטיבי. הסתובבתי ורצתי אל הכי גדול מביניהם. הדבקתי אותו אל הקיר. ועם רצח בעיניים צעקתי את המשפט הכי מטומטם שיכולתי לשלוף באותו הרגע "מה נראה לך, שאני זונה של אמאש'ך?". אחד החברים התערב. הוא אמר "הוא שיכור, הוא לא התכוון". דחפתי גם אותו על הקיר וצעקתי לו "אל תתערב". חזרתי אל הראשון, עוד לא נגמר בינינו. תפסתי אותו בשתי הידיים בצווארון הג'קט והדבקתי אותו שוב אל הקיר, עד שהוא התנצל ואמר "אני מצטער, זה לא יקרה שוב". הטחתי אותו אל הקיר בפעם האחרונה, איימתי באצבע על שני החברים ההמומים שלו ואמרתי "ואתם, תלמדו ממה שקרה פה עכשיו". הלכתי משם למשרד. רעדתי מאדרנלין. הבחור המסכן חטף בשביל כל אותם גברים שהטרידו אותי בזמן האחרון, והייתי המומה מדי מכדי להגיב. הרוסי מ"המינזר" שישב לידי על הבר וצבט לי את השוק. המנוול שהתחכך בי ולא הבין מה פה לא בסדר. עורך הדין משדרות וושינגטון שניסה לפתות אותי בשאכטה וכשראה שאני לא זורמת ניסה לנשק אותי בכוח. התימני מהעבודה ששאל אם זה בסדר שהוא יגיד שהוא היה איתי, בשביל לצאת מגניב מול השותף שלו לדירה. ועוד רבים ורעים.

  הבוסית שמה לב אלי ושאלה למה אני רועדת. אמרתי לה שהרגע תקפתי שני בנים ליד השירותים. היא שאלה למה, וסיפרתי לה. היא אמרה "טוב מאוד, זה מה שצריך לעשות". כשהגעתי הביתה, סיפרתי לבולגרי. הוא אמר שהוא גאה בי ודחק בי לכתוב ולספר לכולם. ישב לידי כשכתבתי ואמר "חשוב שתוסיפי שהמנהלת היתה גאה בך ושגם אני גאה בך". שאלתי אותו "מה, כאילו, בקטע פמיניסטי כזה?" הוא אמר לי "לא. זה לא בהכרח קשור לפמיניזם. לא מטרידים נשים, כמו שלא מטרידים זקנים, כמו שלא מטרידים אף אחד".

  אני לא יודעת להרביץ, וגם הקואורדינציה שלי לא משהו בכלל, אבל כבר נשבר הזין. הפנמתי את הלקח מהמקרים הקודמים, והפעם פשוט לא קפאתי. עד הלילה חשבתי שזאת לא בחירה שלי אם "להילחם או לברוח" אלא אינסטינקט. מסתבר שישנם אינסטינקטים נרכשים. אז יאללה בנות, בואו נעשה נבלות.

 יותר אני לא קופאת.